מדור: 
תגובות: 
אני מעלה לדיון ולבדיקה שאלה שמטרידה אותי כבר זמן מה.
העלאת השאלה עלולה לגרום לסילוקי הסופי, המוחלט והרטרואקטיבי משורות חטיבה 421, ובכל זאת חשוב לבדוק כל דבר.
ה”יהלום שבכתר” של חטיבה 421 הוא הפשיטה המשוריינת ב-16.10.73, בה הושמדו 3 בסיסי טילים, והנרטיב הוא שבכך נפתחו השמיים לחיל האויר בגזרה המרכזית של התעלה ומטוסי החיל יכלו להתחיל ללא סיכון טילים בגזרה זו, שהיתה הגזרה המשמעותית ביותר בחזית הדרום משום שבה התנהל מבצע הצליחה. מכאן היתה הדרך קצרה למשפטים כמו – בניגוד למלחמות קודמות, שבהן חיל האויר פתח את הדרך לשריון, במלחמה זו השריון פתח את השמיים לחיל האויר.
אגב, הותקפו 6 בסיסי טילים, אבל 3 מהם היו לא מאויישים.
השאלה שאני מעלה היא – האם אמנם כך היה. האם השמדת 3 בסיסי טילים פעילים – אחד ליד צומת “צח” ושניים ליד ציר “ורדית”, אכן השיגה את האפקט הזה ?
לדעתי האיש הקרוב ביותר למקורות לתשובה זו הוא אבירם, אבל אשמח לשמוע גם התייחסויות של אחרים.
עודד
עודד,
קשה להניח שאפשר להשיב לשאלתך ב"כן" או ב"לא" חד-משמעי. השמדת בסיסי הטילים בגזרה שציינת, לבטח לא עמדה בפני עצמה, משום שבאותם ימים עסקו גם כוחות אוגדה 162 בכיבוש בסיסי טק"א בגזרה שמדוור סואר דרומה ומערבה, במיוחד בגבעות גניפה. בהיותי באותם כוחות ובאותה גזרה, זכור לי קרב אוויר שהתנהל מעל לראשינו, ובו למיטב זכרוני הופלו 7 מטוסי אויב.
נראה לי שסביר לקבוע כי, אלמלא חוסלו בסיסי הטק"א שבאותה גזרה, לא היה הקרב הזה מתחולל משום שמטוסינו לא יכלו להגיע אל אותה גזרה ומטוסי האויב לא היו מוזנקים ליירטם, אלא המלאכה היתה מושארת לטילים.
ככל הנראה, ההישג של "פתיחת השמיים" היה משותף לשתי האוגדות.
משה מ'
משה,
אתה מתייחס לימים שמה-18.10 ואילך, שאז באמת אוגדה 162 השמידה בסיסי טילים נוספים על אלה שהושמדו ב-16.10, ובכך אכן נפתחו השמיים לחיל האויר. על כך לדעתי אין חולק.
השאלה שאני העליתי מתייחסת לפעולה הראשונית של ה-16.10, והשפעתה על פעילות לחיל האויר ביומיים הראשונים שלאחר הצליחה : 17.10-16.10.
את "הפרח" (סוללת טק"א ס.א-2/3) הראשון השמידה חטיבה 14 בליל 15-16 לאוקטובר. "פרח" 6321 (צפון מחנות סולטן) הושמד ע"י חיל-האויר לפני ה-18 לאוק'.
העניין הוא שההגנה-האווירית המצרית התבססה לא רק על סוללות ס.א-2/3 אלא על מערך צפוף שכלל גם טק"א ס.א-6 ניידים ואמצעי נ"מ כמו ZSU-23 ותותחי 57 מ"מ. אפשר לבדוק איך הופלו מטוסים באיזור התעלה אחרי ה-16 לאוקטובר. האם מסוללות ס.א-2/3 או מאמצעים אחרים. הנה כאן –
http://www.skywar.ru/meastwar.html
ניצן,
מתי הושמד פרח 6321. איפה זה מוזכר ?
עודד
לפי תצלום-האוויר של 19/10 בבוקר, "פרח 6321" היה מושמד (כולל בתי הגפר סביבו). לפי סימני הפגיעה מדובר בפצצות של חיל-האוויר.
והערה בנוגע לתהייה "איך לשנע טיל SA-6" שהצגת מטה –
ובכן, בניגוד לדגמים SA-2/3 המיושנים, SA-6 מנוייד. הטילים ממוקמים ע"ג רק"ם יעודי. אם הייתם לוכדים SA-6 תקין וללא פגע, אפשר פשוט להיכנס לתא הנהג, להתניע וללמוד איך לתמרן את הדבר הזה אל התעלה. בדר"כ, לא הרחק מאותה סוללת טק"א, היו מצויים גם משאיות+מנוף אשר נשאו טילים רזרביים. משאית זה כבר עניין פשוט יותר לנהיגה. ראה מצ"ב תמונות של SA-6 ושל משאית "הרזרבה"
http://goo.gl/Zx6vJ8
http://goo.gl/qj0dMg
אשר להשמדת הפרח – אם נעשתה ע"י חיל האויר,. מן הסתם נעשתה בתחילת המלחמה, ובכל מקרה לא יאוחר מה-17.10, משום שמבוקר ה-18.10 יחידות של 217 ושל 421 הסתובבו במרחב זה של מחנות אבו סולטן ואז חיל האויר ודאי לא תקף וכבר לא צריך היה לתקוף.
הכפר מסביב לא היה כפר אלא חלק ממתקן לוגיסטי ענק – מחנות אבו סולטן – שהשתרע על פני כ-10 קמ"ר.
אשר לפתרון שינוע הס.א.מ. 6 – אתה צודק, ונזכור זאת להזדמנות הבאה…
ב”תולדות מלחמת יום הכיפורים” – ספר ההיסטוריה הרשמי של מחלקת היסטוריה, כתוב שב-17.10 השמיד חיל האויר את “פרח 6521” מצפון לסרפאום, ואת “פרח 5621” מדרום לסרפאום. מאחר ואין במפת קוד סיריוס פרח שמספרו 5621, כנראה שזו טעות והכוונה ל-6321.
ס.א.מ. 6 חיפשו ולא נמצא בכל 6 בסיסי הטילים בגזרת המלבן של הפשיטה של 421 ב-16.10. היתה פקודה להביא ס.א.מ 6 אם מוצאים אותו ולא מצאו. היו בסיסי טילים (מחפורות) חלופיים שבהם נפרסו הס.א.מ. 6 , אבל אלה שבגזרה היו ריקים.
אגב, שאלתי לאחרונה את צביקה קן-תור איך התכוונו לשנע את הטיל אילו מצאו אותו, והוא ענה לי – על נגמ"ש. שאלתי – ואיך להעלות אותו על הנגמ"ש ? לא היתה לו תשובה.
המבחן איננו כמה מטוסים הופלו , וגם לא איזה יחידות נ"מ היו למצרים, אלא מה היתה התייחסות חיל האויר לגזרה לאחר ניקויה מבסיסי טילים. האם חיל האויר ראה בגזרה המרכזית גזרה נקייה מטילים החל מצהרי ה-16.10 ? ואם כן – מה היה רוחב הגזרה הנקייה, משום שמדרום ומצפון עדיין היו בסיסי טילים פעילים שהושמדו (אלה שבדרום) רק מאוחר יותר ע"י 162. ושאלה נגזרת מזה , אם כן – האם המסדרון שנפתח הספיק לסיוע לכוחות הקרקע בזירת ראש הגשר משני צידי התעלה.
אבירם ?
עודד,
אתה שואל: מה היתה התייחסות חיל האויר לגזרה לאחר ניקויה מבסיסי טילים. האם חיל האויר ראה בגזרה המרכזית גזרה נקייה מטילים החל מצהרי ה-16.10 ?
ואני מחזיר בשאלה ושואל: האם חיל-האוויר ראה ב-סוללות ס.א-2/3 את "איום הטילים"?
אם התשובה חיובית, אז השמדת שני סוללות SAM בפשיטה של חטיבה 421 "פתח מסדרון" לחיל-האוויר. אם התשובה שלילית או חיובית למחצה, קרי, ניקוי השטח רק מסוללות SAM לא הפחית את האיום על מטוסי חיל-האוויר, אז אין "מסדרון".
לדעתי, וזה ניחוש בלבד, "מסדרון אווירי" ממש נפתח רק כשכוחות היבשה שלטו ממש בשטח ובעצם מנעו כל סוג של ירי נ"מ ממנו. לא רק SA-2/3 אלא גם SA-7/6 וגם AAA.
עודד
בחייך, העובדה היא שראינו מטוסים שלנו ממשיכים ליפול מעל מסדרון הצליחה ב 16 וגם ב 17, העובדה היא שחיל האויר לא נתן סיוע קרקעי צמוד לכוחותינו ולא היו מסוגלים לעשות מה שעשו בואדי מאבוק, שם לא היה כיסוי שת טק"א.
כול מי שהיה בואדי מטבוק וראה מה עשה שם חיל האוויר, מבין שאם באמת לא היתה סכנת טילים, חיל האוויר היה מחסל את חטיבה 25, בשלב הטנעת המנועים וכנ"ל את האגף הדרומי של ארמיה 2 ומציל את גדוד 890, כמו גם את האגף הצפוני של ארמיה 3, אז לא היה, בסיסי ה SA2 הסטטים היו רק חלק קטן מהמערך המצרי שהורכב גם מ 3-SA וגם מ 6-SA שלא לשכוח כלי קטלני מאוד שהיה טנק עם ראדר ותותח ארבע קני 20 מ"מ שהיה יעיל בצורה מטורפת, השתמשנו בו לירי בכינון ישיר על ארמיה 3, זה מפחיד.
אז רק כאשר כבשנו את הגדה המערבית וחיסלנו יחד עם 460 לא מעט בסיסי SA רק אז נפתחו השמיים
אז הוויכוח מיותר לגמרי כי זה נבחן במבחן התוצאה
חברים,
זה אומנם אינו משיב לשאלה, אך זה קוריוז "מהשטח":
ברן הציב את החפ"ק שלו בתוך בסיס טק"א בגניפה, וחיילים התהלכו שם בחופשיות כפי שגם ב"בור" של המטכ"ל כל אחד עשה כרצונו.
במקום היה תותח נ"מ 4 קנים (שלא על גבי תובה), ואחד החיילים התיישב על כיסא המפעיל והחל לשחק. לפתע נפלט צרור, שלנמצאים בקרבת מקום נשמע די מבהיל. כולם קפצו והיו בטוחים שזה הקומנדו המצרי. למרבה המזל, איש לא נפגע.
משה מ'
אני חולק עליך.
חיל האויר הגדיר כאיזור חם – אמ"ט – איזור מוכה טילים.
איזור שהיו בו כלי נ"מ, מכל הסוגים, לא הוגדר כאיזור שאי אפשר לפעול בו.
אנחנו עסוקים כאן בהערכות וניחושים על השאלה שהעליתי, שיש לה תשובות ברורות וחד ממדיות, בתנאי שהשאלה תגיע לאנשים הנכונים. אלה שיידעו לומר לנו איך חיל האויר ראה את השטח מבחינתו מצהרי ה-16.10
עודד,
בהתחשב בכשלי המודיעין באותה מלחמה, ואולי גם בכשלי השקפה ומנהיגות, כלל לא בטוח שהאופן שבו חיל האוויר ראה את האזור, שיקף את המציאות. בשל כך, לא בטוח שהדיווח על האופן הזה יהווה את התשובה הנכונה לשאלתך, שכזכור היתה האם השמדת שלושת בסיסי הטילים ע"י חטיבה 421 "פתחה את השמיים".
השאלה היא עובדתית גרידא, וחוות הדעת של חיל האוויר היא תוצאה של הערכה., שהבאתה לידיעתך תהיה תשובה לשאלה אחרת שלא שאלת: כיצד ראה חיל האוויר את האזור לאחר השמדת שלושת הבסיסים, והאם ראה בכך "פתיחת השמיים"..
משה מ'
לכך בדיוק התכוונתי – איך ראה זאת חיל האויר, ואיך פעל כנגזר מכך.
עודד שלום
אני סבור שהמדידה צריכה להיות האם חיל האויר מילא את משימתו מבחינת סיוע לכוחות הקרקע. אני מאוד מתחבר לדבריו של עוזי. לכאורה אם השמיים אכן היו נקיים וחיל האויר היה חופשי למשימות מעין אלו, הרי שחיל האויר היה יכול "לעלות" על ארמיה 3 ולזרז את כניעתה או לחלופין לסייע ל 162 בקרבות ההבקעה והכיתור שלה.
בפועל, לא היא, כפי שכולכם מעידים וכפי שמבחן התוצאה מעיד. בפועל, כאשר חיל האויר פעל שלא באמ"ט כמו בעיון מוסה או בוואדי מבעוק, היו לכך תוצאות הרסניות מבחינת המצרים.
בברכה,
גיל
ועדיין אני מחפש מישהו בחיל האויר, או מישהו שקשור לחיל האויר, שירים את הכפפה.
אבירם ?
לעודד, רק מנסיוני האישי, עד ה-16 לחודש כמעט לא ראינו ח"א בכלל. פה ושם בדרכם מערבה אבל לא בעזרה לכוחות הקרקע. ב-16 וב-17 לחודש גם היתה גיחה אחת לפחות על טרטור, גם הופלו ע"י ח"א מטוסי אויב שהתקרבו לראש הגשר וגם ראינו גיחות בטיסה נמוכה מאוד לכיוון התעלה וחזרה מהן. אז משהו לדעתי עשו הפשיטות של חט' 421 על בסיסי הטק"א. אם כי אכן לא ברור כמה בדיוק ולשם כך אכן צריך איש חיל האוויר שיאיר את עיננו.
איציק אגם
לגבי הזוית של חיל האוויר, להלן מדברי סא”ל יוסי עבודי, לשעבר רע”ן היסטוריה ח”א, שנכתבו בגליון לציון 30 שנה למלחמת יוה”כ:
[תחילת ציטוט]
המלחמה נגד מערך הטילים בחזית המצרית
בחזית המצרית לא השלים חיל-האוויר את מבצע “תגר” להשמדת מערך הטילים בתקיפה מסיבית אחת כפי שתוכנן. תקיפת מערך הטילים המצרי בחזית התעלה והשמדתו בוצעה לפי מקבצי סוללות על-פי היערכותן בכל איזור בנפרד מצפון לדרום לאורך התעלה.
ביום ה-8 באוקטובר, למחרת הכישלון בחזית הסורית, הותקף מערך הטילים בגזרת פורט-סעיד. זהו מערך מבודד ללא הגנה הדדית ממערך אחר. מערך זה שמר על נתיב הטיסה הצפוני לעבר הדלתה של מצרים ועל צפון התעלה. בתקיפה זו הושמדו חמש סוללות ללא אבידות למטוסינו. בגלל חשיבות מיקומו כמגן על נתיב הטיסה לעומק מצרים, שיקמו המצרים את המערך והציבו בו ארבע סוללות. חיל-האוויר חזר ותקף אותו שוב ב-10 באוקטובר והשמידו ללא אבידות. הושמדו שלוש סוללות. המערך שוקם על-ידי המצרים בשלישית, וחיל-האוויר חזר ותקף אותו שוב ושוב. ב-16 באוקטובר הותקף המערך בתקיפה מסיבית נוספת והושמד. נהרסו ארבע סוללות נוספות, וגם הפעם ללא אבדות למטוסינו. כך נתיב הטיסה לדלתה של מצרים ולצפון התעלה היה נקי מטילים ומטוסינו יכלו לטוס באיזור זה ללא איום טק”א. המצרים לא שיקמו את המערך שוב.
ב-12 באוקטובר העבירו המצרים סוללות טילים למזרח התעלה, כהכנה לקראת המתקפה הקרקעית המתוכננת שלהם לעבר המעברים בסיני, מתקפה שתוכננה בתחילה ליום ה-13 באוקטובר אולם נדחתה ליום 14 באוקטובר. סוללות טילים אחרות שבמערב התעלה קודמו אל קו המים כך שיכלו לתת חיפוי נגד מטוסים במזרח התעלה וגם ממערב לה.
חיל-האוויר תקף את המערך שממזרח לתעלה ביום ה-14 באוקטובר והשמיד שלוש סוללות. סוללות אחרות הותקפו בטילי “שרייק” שפגעו בחלק מהסוללות. ביום זה נערך קרב השריון הגדול בסיני והמצרים הוכו שוק על ירך, איבדו למעלה מ-250 טנקים ולא הצליחו במשימתם להתקדם לעבר המעברים. כתוצאה ממפלה זו ולאחר שהגיעו להכרה שלא יוכלו לבצע מתקפת שריון נוספת לעבר מרכז סיני, החלו להסיג את מערך הטילים ממזרח התעלה אל מערבה למחפורות הממוגנות. בשלב זה עברו המצרים למגננה, מיקשו דרכים וכוחות שריון שהיו מתוכננים לחצות את התעלה אל מזרחה, קיבלו פקודה להתחפר ממערבה.
כוחות צה”ל חצו את התעלה ותפסו ראש גשר בלילה שבין ה-15 ל-16 באוקטובר. כהכנה לקראת חציית התעלה, תקף חיל-האוויר סוללות טילים שהגנו על איזור החציה, והשמיד שתי סוללות ממערב לדוור-סואר (איזור ראש הגשר של כוחותינו ממערב לתעלה). ב-17 באוקטובר הושמדו על-ידי חיל-האוויר שתי סוללות נוספות באזור הצליחה. לכוחות שצלחו את התעלה ניתן סיוע אווירי רב.
ביום ה-18 באוקטובר תקף חיל-האוויר במבצע שכונה “מפצח”, את מערך הטילים באזור קנטרה בצפון התעלה והשמידו. נהרסו שש סוללות וכמו כן נפגעו ונפלו ששה מטוסים של חיל-האוויר. ביום ה-20 באוקטובר הותקף מערך הטילים באזור אסמעיליה במרכז התעלה לפי פקודת “מפצח”. מערך זה שכלל גם כן שש סוללות הושמד ללא אבידות לחיל-האוויר. בשלב זה כל צפון התעלה ומרכזה היו חשופים וללא הגנת טילים נגד מטוסים. ב-22 באוקטובר תקף חיל-האוויר את מערך הטילים בדרום התעלה ממערב לסואץ, באיזור שלופה, והשמיד ארבע סוללות נוספות.
כוחות פיקוד הדרום, שחצו את התעלה והתקדמו מערבה ודרומה, השמידו בדרכם ותוך כדי תנועה 11 סוללות טילים בגזרת המלחמה ואיפשרו למטוסי התקיפה לבצע את משימותיהם ללא איום טילים. בשלב זה של המלחמה הושגה עליונות אווירית מוחלטת בחזית תעלת סואץ, עליונות שנמשכה עד לסיום הקרבות בחזית הדרום ולכניסת הפסקת-האש לתוקף ביום 24 באוקטובר 1973.
חיל-האוויר התמודד במלחמה זו נגד שני מערכי טילים בשתי חזיתות, שהיו ערוכים ושזורים בצפיפות תוך מתן הגנה הדדית בין חטיבה אחת לשנייה. למעשה נלחם חיל-האוויר במערכי טילים בהם לא נלחם מעולם אף חיל-אוויר. הוא הצליח לפגוע ולהשמיד 43 סוללות טילים בחזית המצרית ועוד 11 הושמדו על ידי כוחות הקרקע של פיקוד הדרום. בחזית הסורית נפגעו והושמדו תשע סוללות ועוד אחת נפגעה על ידי כוחות פיקוד הצפון. סך הכל נפגעו והושמדו 64 סוללות טילים בשתי החזיתות. חלק מסוללות הטילים נפגע על ידי טילי “שרייק” ששוגרו ממטוסים. במלחמה נגד הטילים איבד חיל-האוויר 17 מטוסים, מתוכם שישה בסוריה ו-11 בחזית המצרית. החזית הסורית נותרה במשך כל ימי הלחימה איזור מוכה טילים (בשפת חיל-האוויר “איזור לוהט”). בחזית המצרית הושג חופש טיסה מוחלט לקראת סוף הלחימה.
[סוף ציטוט]
בנוסף, אבא שלי שנלחם במסגרת חטיבה 217 שהסתובבה ודפקה סוללות טק”א ב”אפריקה” התרשם גם הוא (אמנם התרשמות לא-מקצועית) ולפיה במקביל לדפיקת הסוללות “הורגש” חיל האוויר יותר ויותר בשטח.
רק הערה קטנה בקשר למשפט “לכוחות שצלחו את התעלה ניתן סיוע אווירי רב”. אני מאד מקווה שביתר המידע שמביא עבודי הוא מדייק יותר, שכן האמור במשפט זה לקוח מעולם הדמיון, בוודאי בכל הקשור לשלבים הראשוניים, הקריטיים ביותר, של מבצע “אבירי לב”.
מקריאת המקורות השונים עולה כי חלק מסוללות הטק”א ש”הושמדו”, בין אם ע”י חיל האויר, ובין אם ע”י ארטילריה, כגון סוללות הטק”א של איסמעיליה והסוללות שמדרום לג’ניפה, כנראה לא הושמדו כל כך. הנתונים מלמדים שמבצעי מפצח 23 ו25 בוצעו בחלקם נגד סוללות שהופגזו ע”י ארטילריה, והארטילריה גם נדרשה לבצע ירי לעבר חלק מהסוללות לאחר מבצעי המפצח. המסקנות האישיות שלי אומרות שהמצרים הפחיתו את ירי סוללות הטק”א שלהם לפחות החל מה18 לחודש, למרות שנותרו להם סוללות ששלטו על מרחב הצליחה מצפון ומדרום. הסיבה כנראה הייתה, להנחתי, נעוצה בכך שהשמיים היו רוויים במטוסים שלם שפעלו- כמעט ללא הצלחה- נגד ראש הגשר. ב19 לחודש החלו פתחו אוגדות 162 ובעקבותיה 252 בבליץ נגד סוללות הטק”א שמדרום וממערב וגדוד רומח ירה על סוללות איסמעיליה. בכך נפתחו השמיים בפני חיל האויר.
אין בידי מיידע נוסף. בלי ספק, סוביקטיבית, “קטיפת הפרחים” הפשיטה על סוללות הטק”א ע”י כוחות חטיבה 421 פגעה בשליטה המצרית מעל שמי אזור הצליחה. מה בדיוק הושמד חלקית או טוטאלית מהקרקע, מהאוויר או ע”י הארטילריה אני לא בדיוק יודע. בעובדה בסופה של המלחמה לא היה חשש מטיסה מעל הגזרה הדרומית. בהחלט סביר שתוך ניהול המלחמה נצר מערך ההגנה המצרי את האש בכל עת שהייתה פעילות אווירית מצרית מעל אזור ראש הגשר. הגעתי למרחב עם חטיבתי רק משהופסקה האש. מעמדתי מדרום לאיסמעיליה ראיתי שיגור טיל מצרי ופגיעה בפאנטום צילום ישראלי (בדיעבד עם הטיס גדעון שפר שנפל בשבי ונווט שנפלט הרוג) מעל אזור מיסורי בגזרה הדרומית של הארמייה השנייה ממזרח לתעלה. גם משנפתחו השמיים אפשר היה לסגור אותם.
ערב טוב דני. אני מניח שבאיזור ארמיה 2 המצרים הזיזו סוללות מיד עם הפסקת האש בגזרת איסמעיליה והמרחב. כאשר חזרנו לגזרה מסואץ אכן התעופפו טק”א מעת לעת בשמיים. בגזרה הדרומית תפסנו פיזית את כל פרחי הסוללות. חיל האויר פעל חופשי בשמים מעל הזירה ומעל ארמיה 3 ממזרח לתעלה. גם בדרום, לאחר הפסקת האש הם החלו לקבץ סוללות מול בשטחם קו המגע. הרוסים תספקו אותם מחדש ברוחב יד.
ראו גרסת 2023 למאמר – האם הפשיטה המשוריינת פתחה את השמיים ?
בכתביו של עבודי כמו גם בהיסטוריה הרשמית האחרת עדין מופיע המספר של למעלה מ-250 טנקים מצרים מושמדים ב-14 באוקטובר ולא היא. בהשוואה שבין דוחות הפענוח של ה-13 וה-15 באוקטובר ניתן למנות לא יותר מ-125 טנקים (וגם זה הרבה). דרך אגב זה המספר שמופיע בדו”ח ולד (שכתב אל”ם ד”ר עמנואל ולד). המספר 250 הופיע אצל אלחנן אורן צוטט ע”י ברן ואחר כך (ומטעמיהם של המצרים) גם ע”י גמאסי והפך להיות המספר הרשמי גם בפרסומיו של עבודי.
עבודי כמו כל האחרים מציין שהמצרים העבירו סוללות טק”א במרחב הארמייה השניה לגדה המזרחית לקראת ההתקפה של ה-13 באוקטובר שנדחתה ל-14. מישהו ראה במציאות או בתצ”א את הסוללות הללו? שלטענת עבודי הותקפו ע”י חיל האוויר. אולי ניצן ראה אותן בתצ”א כלשהוא. אני לא מצאתי אותן מעולם ולדעתי גם לא הייתה סיבה למצרים להעבירן כשבפועל לא התכוונו להתקדם אלא מספר קילומטרים מצומצם.
עדות מאוחרת 9 בינואר 2017 ע”י יוסי בלום הלוי גדוד 71 חטיבה 55 דן זיו מליוה”כ צהריי 17 אוקטובר 1973. כוח 3 טנקים “רשת איילה” ליווה את 11 זחלמי הגדוד מדוואר סואר לגשרון תעלת המים המתוקים בציר מסילת הברזל “מסיכה” לקראת הקרב הראשון על מתחם סרפאו בדרך למעברי הכפר נפישה של התעלה המתוקה ואיסמעיליה. בסמון לגשרון פעלו בגובה נמוך יחסית שני מטוסי פאנטום מעל ציר הגשר של הארמיה השנייה מול הסרפאום. הם נורו על ידי מספר טילי נ”מ והופלו מיידית, כאשר הבחנתי במספר מצנחים. הפעולה של גדוד הטנקים של חט’ 421 ביום הקודם השמידה חלק ניכר של סוללות הטילים אך לא את כולן. הקרב הגדול של השמדת הסוללות התרחש יום או יומיים לפני הפסקת האש ועליו כתבי בספר “התקדשות זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים” ולדעתי היה הגדול והמקיף מכל קרבות האוויר של חיל האוויר.