“חמוטל” ו”מכשיר” לא בידינו – פרק ו’

פיענוח תצ”א ועריכת תרשימים  –  ניצן שפירא

 

9.10.73 אחה”צ – גדוד 410

התקפת חטיבה 421 לא היתה ההתקפה האחרונה בתאריך ה-9.10 על מתחם פתחת “פוטון”. בשעות אחה”צ התנהלה התקפה נוספת על המתחם, של גדוד 410, מחטיבה 600.

כאמור, חטיבה 600 היתה מצויידת בטנקים המתקדמים ביותר שהיו לצה”ל במלחמת יום הכיפורים, טנקי מגח M60A1, אולם כמו אצל חטיבה 421, גם בטנקים שלה היתה תקלה יסודית בתחום המקלעים. במקרה של חטיבה 600, הסיבה היתה שהטנקים הגיעו מארה”ב עם מקלעי מקביל מדגם 73M (בקוטר קנה 0.3 = 7.62) ומקלעי מפקד מדגם 85M (בקוטר קנה 0.5 = 12.7) שהיו בהם תקלות תפעוליות רבות, ולא התאימו לתנאי הלחימה במדבר. בנוסף לכך, מקלעי ה-85M היו מותקנים בצריחון מפקד גבוה שגרם להגבהת צללית הטנק, וכפועל יוצא מכך, הגביר את פגיעותו של הטנק, ושל המט”ק. בתקופת פרוץ המלחמה היתה החטיבה אמורה להיות בתהליך הסבת כל המקלעים בטנקי החטיבה למקלעי בראונינג 0.3, כבשאר מערך טנקי המגח, אך החטיבה נקלעה למלחמה עם המקלעים המקוריים, שחייבו מיומנות מיוחדת לתיפעול שלא היתה לרוב אנשי המילואים (1) כתוצאה מכך, יצאו חלק מהטנקים בגדוד 410 עם המקלעים, וחלק ללא המקלעים. בנוסף, אם משום שמערך המקלעים של החטיבה היה לקראת תהליך הסבה או מסיבה אחרת, חסרה בימ”ח תחמושת למקלעי ה-73M, וטנקי גדוד 410 יצאו מהימ”ח ללא תחמושת לאותם מקלעי מקביל שנמצאו בטנקים. גם בימים הבאים לא קיבל הגדוד תחמושת למקלעים המקבילים (2).

כזכור, בבוקר ה-9.10 תקף גדוד 410 את החלק הדרומי של “מכשיר” – איזור כת’יב אבו טרבוש. בהתקפה זו נפצע המג”ד אמנון מרטון, והסמג”ד חיים אלקן תפס פיקוד על הגדוד. לאחר שהגדוד חזר לעמדותיו מלפני ההתקפה, נשלח סמח”ט 600, סא”ל יהודה בכר, לתפוס פיקוד על הגדוד, אך תוך פחות מחצי שעה מחבירתו אל הגדוד נפצע גם הוא, והסמג”ד תפס שוב פיקוד על הגדוד. הגדוד יצא להתארגנות סמוך לאיזור “יוקון” שעל ציר “עכביש”.

בשעות אחר הצהריים המוקדמות יצאה חטיבה 600 להתקפה לכיוון תעוז “טלוויזיה” ומתחם “מיסורי”. התקפה זו היתה אמורה להיות חלק מהתקפה אוגדתית (בשלב הראשון דו- חטיבתית – חטיבות 600 ו-14) לכיוון “טלוויזיה”, “מיסורי” ו”אמיר” (מתחם החווה הסינית), שניזומה ע”י מפקדת האוגדה למרות הוראת הרמטכ”ל שלא לנקוט בפעילות התקפית יזומה ביום זה (בענין הוראת הרמטכ”ל ראה לעיל פרק ה’). כזכור, בהמשך היתה גם חטיבה 421 אמורה להצטרף להתקפה זו כגל שני. בפועל התפצלה ההתקפה האוגדתית ל-2 גלים של התקפות חטיבתיות, תחילה התקפה של חטיבה 600, ולאחריה התקפה של חטיבה 14, ומעברה של חטיבה 421 לגזרת “עכביש” בוטל.

קיימות גרסאות שונות לגבי המשימה שהוטלה על גדוד 410 במסגרת התקפת חטיבה 600. לדברי המח”ט טוביה רביב בתחקירים הראשוניים שנערכו לאחר המלחמה, הואיל והגדוד היה ערוך מדרום מזרח ל”מכשיר”, היה הגדוד אמור לאגוף את “מכשיר” מדרום ולשמש כגל שני בהתקפת שני הגדודים הקדמיים – 407 ו-409 (3). אלא שבעדות המח”ט בסיכום הקרבות בפיקוד דרום שהתקיים במרץ 74′, כבר אמר המח”ט דברים אחרים כדלקמן : “…גדוד 410 לעבר “מכשיר”, אולי בהזדמנות זו לקחת את “מכשיר”, ולהצטרף אחר כך מצפון ל’טלוויזיה'” (4). גרסה זו מתואמת לתיאור האירועים ע”י סגן מפקד האוגדה, שפיקד על פעילות האוגדה בגזרה באותו שלב : ” : “משימתי היתה לתקוף עם חטיבה 600 וחטיבה 14 את “טלוויזיה” ו”מיסורי”, ואם התוצאות תצדקנה זאת, להתקדם מערבה ככל האפשר, ללא הגדרה מפורשת של יעדים. חטיבה 600 אמורה היתה לתקוף עם שלושת גדודיה, כששניים מהם (409 ו-407) פרושים לפנים. הגדוד השלישי, 410, נקרא מעמדותיו שממזרח ל”מכשיר” להצטרף אל שני הגדודים האחרים, לנוע בעקבותיהם ולתקוף את “מכשיר” מדרום“. [ההדגשה שלי – ע.מ.](5).

בראיון שקיים המחבר עם אבן, חזר אבן על גרסתו כי הפקודה שנתן כללה את תקיפת “מכשיר”, וזאת משום שהיה מוטרד מהשארת “מכשיר” בידי המצרים באגף ההתקפה האוגדתית לכיוון “טלוויזיה”, “מיסורי” ו”אמיר”. לדבריו יתכן שמח”ט 600 לא קלט את הפקודה נכון, או שבדיעבד לא זכר אותה נכון (6).

איור מס’ 25 – תכנית ההתקפה של חטיבה 600

האם נכון היה לתקוף את “מכשיר” במסגרת ההתקפה של חטיבה 600 ? אם בוחנים את תוואי וכיוון תנועתו של הגדוד השכן, 409, במסגרת ההתקפה מעמדותיו ב”חמדיה” לכיוון תעוז “טלוויזיה”, היה בהחלט היגיון בתקיפת החלק הדרומי של “מכשיר”, אשר סיכן את אגף ההתקפה החטיבתית, כפי שציין סגן מפקד האוגדה. ככל הנראה, חלק מהטנקים של גדוד 409 שנפגעו במהלך ההתקפה נפגעו ממתחם דרום “מכשיר” (7).

שאלה אחרת לגמרי היא כיצד התארגנה ונערכה החטיבה להתקפתה. ההתקפה החטיבתית יצאה לדרך ללא כל הכנה, ללא נוהל קרב, ללא הכנה ארטילרית (למעט ירי ארטילרי על “טלוויזיה”), וללא כל נתוני מודיעין, כאשר הטנקים ברוב יחידות החטיבה עם בטן ברמת מלאי נמוכה של דלק ותחמושת בעקבות קרבות הבוקר. על פי עדויות המג”דים, הפקודה ניתנה ע”י סגן מפקד האוגדה ברשת הקשר החטיבתית ואפילו תוך כניסה לרשתות גדודיות (8), כאשר רוח הפקודה היא “ניצול הצלחה” בעקבות מה שנראה היה למפקדת האוגדה כהתמוטטות של המערך המצרי בגזרה כולה, הערכה שלא ברור על מה התבססה.

הפקודה להתקפה יצאה לאחר שחטיבה 600, ולמעשה גדוד 409 שלה, הדף בהצלחה בשעות הבוקר המאוחרות התקפת טנקים מצרית על “חמדיה”, שהיתה ככל הנראה חלק מהמהלך של חטיבה 3 המצרית להשלים את יעדיה במסגרת “שלב המשימה הבאה” (9). בקרב זה נהרג מח”ט 3, עמיד (תא”ל) שפיק מתרי סדראכ (10). הצלחה זו היתה כנראה ה”טריגר” של התקפת הנגד של אוגדה 143, ברוח “ההגנה ההתקפית” שאותה היתווה שרון בתדריכים האינדיבידואליים למפקדי החטיבות כמסופר אצל אבן. המג”דים של חטיבה 600 מתארים פקודות “לשטוף מערבה”, “לנצל הצלחה” (11), מבלי שמוגדרים להם יעדים ברורים שאותם צריך לכבוש ובהם יש להאחז, למעט תעוז “טלוויזיה”, שהיה יעד מוגדר. סגן מפקד האוגדה בספרו השתמש בביטוי “התקפה מתפרצת” (12). וכך תיאר מח”ט 600 את הפקודה שניתנה לו :”…כשעה וחצי אחרי זה [קרב הדיפת התקפת השריון המצרי על “חמדיה” – ע.מ.] קיבלתי פקודה לצאת להתקפת נגד, להשמיד עוד מה שנשאר שם בדרך, לעבר ‘טלוויזיה’ ו’מיסורי’, ואם זה הולך טוב, להגיע כמה שאפשר מערבה…כולל לקו המים. נתתי פקודה והתחלנו בתנועה” (13).

בתוך אווירת ה”דאיוש” הזאת יצא גם גדוד 410 להתקפה. בתחקירים המוקדמים אמר המח”ט : “הסתבר לי מאוחר יותר שהסמג”ד [סמג”ד 410 – המג”ד בפועל], לאחר שקיבל פקודה ממני לאגוף את “מכשיר” מדרום ולהצטרף לגל שני – הוא קלט ושמע, ונכנס לרשת ואמר שהוא נמצא יותר צפונה ומבקש לאגוף את “מכשיר” מצפון. את זה לא שמעתי, ולכן הוא חזר על בקשתו. אז נכנס סגן מפקד האוגדה, 41, לרשת שלי, ואמר לו ‘נוע נוע סוף’. הוא נכנס מצפון ל”מכשיר” לא בידיעתי ובניגוד לפקודתי” [ההדגשה שלי – ע.מ.] (14).

 התקפת גדוד 410

בין שהמח”ט התכוון לכך ובין אם לאו, סמג”ד 410 הבין מפקודות סגן מפקד האוגדה והמח”ט כי מוטל עליו לכבוש את “מכשיר”. לא הוגדר לו גבול גזרות או עד לאיזה עומק עליו לכבוש את “מכשיר”, שכזכור לפי מפת קוד “סיריוס” הוא יעד שאורכו כ-4 ק”מ ועומקו בין 2-1 ק”מ. לא הוקצתה לגדוד ארטילריה, ולא נמסר לו מידע מודיעיני או מידע מבצעי אחר לגבי הגזרה. כמו בחטיבה, הסמג”ד לא קיים נוהל קרב כלשהו לקראת ההתקפה, אלא הפעיל את הגדוד ע”י מתן פקודות ברשת הקשר, תוך כדי תנועה.

כאשר קיבל גדוד 410 את הפקודה לצאת להתקפה, קצת אחרי 1330, נמצא עדיין הגדוד בשלבי התארגנות – התחמשות ותידלוק. כל אחת מהפלוגות הוציאה בסבב מחלקה לביצוע “מלא מחדש” באיזור “יוקון”, וכך קרה שכל הפלוגות יצאו להתקפה כשהן מוקטנות וחסרות את המחלקה שבשטח ההתארגנות.

כבר בדרכו להתקפה חסרה לגדוד 410 אחת מפלוגותיו – פלוגה כ’. הפלוגה נעה בעקבות גדוד 409 בהתקפתו על “טלוויזיה”, וקיימת אי בהירות האם הפלוגה הועברה באופן מסודר ת.פ. 409 או שנעה בעקבות 409 מתוך “התברברות” במקום לנוע עם הגדוד שלה. ביומן גדוד 410 זה מתואר כך : “‘כלוד’ מצטרפת פיזית (בגלל קירבה) לגדוד 409 ויורדת איתו לכיוון “טלויזיה” (15). לפי עדות הסמג”ד בועדת אגרנט ובראיונות מאוחרים יותר, הפלוגה הועברה לגדוד 409 כבר בבוקר (16). אך לדברי מג”ד 409 וסמג”ד 409 הם כלל לא ידעו שהפלוגה הצטרפה לגדוד, ובפועל הפלוגה חברה לגדוד 409 רק לאחר הנסיגה מההתקפה על “טלוויזיה” (17).

סוגיית פלוגה כ’ אכן מעוררת תמיהה. אם הפלוגה לא הועברה לגדוד 409, מדוע לא ניתנו לה פקודות ע”י הסמג”ד אלקן כאשר יצא להתקפה ? לדברי אלקן, בשלב זה הוא ידע שהפלוגה כבר לא שלו. כנגד זה עומדת עדותם של מג”ד וסמג”ד 409 כי הפלוגה לא עברה אליהם. תיקו.

באופן פרדוכסלי יוצא שאם אכן הפקודה של מח”ט 600 היתה כדבריו בתחקירים המוקדמים יותר, פלוגה כ’ היתה היחידה בגדוד 410 שמילאה את פקודת המח”ט, כלומר לנוע כגל שני אחרי גדוד 409….

מכל מקום, הגדוד יצא להתקפה על “מכשיר” ללא פלוגה כ’, וכאשר בכל אחת משתי הפלוגות הנותרות, פלוגה ל’ בפיקודו של סגן אהרן נרקיס, ופלוגה מ’ בפיקודו של סגן אבי סימון, חסרה מחלקה, בשל ה”מילוי מחדש”. כתוצאה מכל זה, הגדוד יצא לתקוף את “מכשיר” עם 16 טנקים, פחות ממחצית מצבת הטנקים שלו. לדברי המח”ט “ללא ידיעתי ובניגוד לפקודתי”, אך יש להוסיף גם – תוך אבדן שליטה מוחלט של המח”ט על הגדוד.

עם התקרב הכוח הגדודי לדרום “מכשיר”, הורה הסמג”ד לפלוגה מ’ (7 טנקים, טנק אחד של הפלוגה נסע בטעות עם פלוגה ל’) לעלות לעמדות בדרום “מכשיר”, לחפות על תנועת פלוגה ל’, שהוא הוביל אותה. לדברי אחד המ”מים פלוגה מ’ נעה בתחילה מערבה מדרום ל”מכשיר” (כמו פלוגה כ’), ורק לאחר פקודת הסמג”ד שינתה כיוון ועלתה לעמדות בדרום “מכשיר”. לדברי המ”פ התנועה מערבה היתה עד לקצה הדרום מערבי של דיונת אבו-טרבוש, ומשם נכנסה הפלוגה לתוך המתחם של דרום “מכשיר” לעומק של 1.5-1 ק”מ (ראה איור מס’ 26. לדברי המ”מ הפלוגה תפסה עמדות על רכס אבו טרבוש עצמו, באיזור “סגול 289”). בשום שלב של הקרב לא זיהתה פלוגה מ’ את הכוח של הסמג”ד ופלוגה ל’ שהלך והתרחק לכיוון צפון “מכשיר” מעבר למצוק הדיונתי המתמשך לאורך מתחם “מכשיר”, ולמעשה נוצר נתק בין כוח הסמג”ד לבין פלוגה מ’. כתוצאה מכך, הפלוגה לא מילאה את משימתה לחפות על תנועת כוח הסמג”ד ועל התקפתו על “מכשיר”. הפלוגה נתקלה במערך חי”ר ונ”ט דליל, יחסית למערך של צפון “מכשיר”. לאחר הדיווח בקשר על ההיתקלות של כוח הסמג”ד ופלוגה ל’, יצאה הפלוגה מדרום “מכשיר” דרך המעבר ב”סגול 289″, ונעה צפונה, ועל כך בהמשך.

בינתיים, המשיכו הסמג”ד ופלוגה ל’ בתנועתם צפונה לאורך המצוק הדיונתי הבלתי-עביר המתמשך מצפון לדרום לאורך מתחם “מכשיר”, במטרה למצוא מקום שבו אפשר יהיה לטפס על “מכשיר”. התנועה לאורך המצוק הדיונתי ניתבה את כוח הסמג”ד אל צפון “מכשיר”, למקום שבו נמצא מעבר במצוק, מצפון לפסגת כת’יב אל חיל (“סגול 289א'”). הסמג”ד שהוביל, עלה ראשון על צפון “מכשיר”, כשפלוגה ל’ בפיקודו של אהרן נרקיס בעקבותיו. מיד לאחר העליה על ‘מכשיר’ הבחין הסמג”ד בטנק מטווח קצר, וירה בו. באיזור הגבוה של “מכשיר” לא היה חי”ר. לאחר המעבר ההכרחי החלה פלוגה ל’ להתפרס מימין (מצפון) לטנק הסמג”ד, והכוח התחיל לגלוש במדרון מערבה. תוך זמן קצר נחשף הכוח למערך המצרי של פתחת “פוטון”. המתחם שעליו עלו (מבחינה טופוגרפית ירדו) עתה סמג”ד 410 ופלוגה ל’, ממזרח למערב, היה אותו מתחם שעליו עלה יממה קודם גדוד 198 מהכיוון הנגדי – ממערב למזרח, ואותו מתחם שעליו עלה בבוקר גדוד 599, מצפון לדרום. בכניסה לפתחה בה נכנס הסמג”ד עמד טנק “שוט” (צנטוריון) שרוף (ככל הנראה טנק זיוביץ של גדוד 198, ראה פרק ב’).

עם פלוגה ל’ נעו בשלב הזה 8 טנקים – טנק המ”פ נרקיס ; שלוש מחלקות שבכל אחת מהן 2 טנקים, וטנק של פלוגה מ’ שנסע בטעות אחרי פלוגה ל’ (טנק בשן). אחד הטנקים בפלוגה היה טנק של אנשי צוות תיגבור שהגיעו מבית הספר לשריון (צוות פרח), שהצטרף בתנועה ל”מכשיר” למחלקה 1.

שלושה טנקים של הפלוגה, בפיקוד הסמ”פ, נמצאו באיזור ה”מילוי מחדש” ב”יוקון”. עם התקבל הפקודה לצאת לקרב ביקש המ”פ נרקיס מהסמג”ד להמתין להצטרפות 3 הטנקים המתמלאים, אך נענה בשלילה.

המ”פ נרקיס עם מחלקה 1 נכנסו בפתחה לאחר הסמג”ד (אנו נכנה פתחה זו בהמשך “פתחת הסמג”ד”). המ”פ הורה לשתי המחלקות האחרות להתפרס צפונה, כאשר למחלקה 3 הורה המ”פ להיכנס למתחם בפתחה צפונית יותר. המ”פ ומח’ 1 המשיכו לגלוש מערבה בתוך המתחם המצרי. כמו בקרבות הבוקר של חטיבה 421, גם כאן התפתח קרב מטווחים קצרים שבו השתמשו מפקדי הטנקים בירי בתותחים, בנשק אישי, ברימונים ובדריסה, בהעדר מקלעים מתפקדים. בתוך זמן קצר נפגעו כל הטנקים. ראשון נפגע טנק הסמג”ד מטיל, נעצר ושותק. זמן קצר לאחריו נפגעו טנק מ”פ ל’, ושני הטנקים של מחלקה 1.

איור מס’ 26 – התקפת גדוד 410

מ”מ 1, סגן איתן כהן, פצוע ועם פצועים בטנק, הצליח להחלץ מן המתחם, ובהמשך לחבור לפלוגה מ’, ומשם לפינוי בתאג”ד שעל ציר “עכביש”. צוותי טנקי המ”פ וטנק התיגבור (צוות פרח) שנפגעו ונעצרו בלב המתחם המצרי קפצו מהטנקים. במרחק מה מהם היתה עמדת מקלע “גוריאנוב” שממנה נורתה עליהם אש. המ”פ עלה חזרה לטנק, ירה על הגוריאנוב את הכדור שהיה בקנה התותח ולא פגע, טען עוד כדור ופגע, וירד מהטנק, שכבר החל לבעור. בזמן שהיה על הטנק ירו המצרים על הטנק עוד רקטות RPG שניתזו ממנו. המ”פ ראה כיצד התותחן שלו והנהג של צוות פרח רצים בשטח והמצרים רודפים אחריהם, יורים בהם, ושניהם נופלים. היורים לא ניגשו לוודא הריגה, אך למ”פ היה ברור ששניהם נהרגו. בדיעבד התברר שרק אחד מהם נפצע קל, ושניהם הצליחו לצאת רגלית מהמתחם והגיעו לעמדות גדוד 409 על “חמדיה”. המ”פ אהרן נרקיס ושניים מאנשי ציוותו נישבו בידי המצרים (לתיאור הקרב והנפילה בשבי מפי אהרן נרקיס ראה נספח א’). 3 אנשי צוות טנק פרח נשארו נעדרים בשטח.

לפי גרסת המ”פ, מיד לאחר מעבר “פתחת הסמג”ד” הורה למ”מ 2 להתפרס צפונה. לפי גרסת מ”מ 3 (שאיננה בתאימות מלאה עם גרסת המ”פ), מחלקות 2 ו-3 נכנסו שתיהן בפתחה הצפונית יותר. כך או כך, מ”מ 2, סגן יעקב קרמרסקי, וטנק נוסף (טנק פכר) (18), עברו ככל הנראה מצפון למערך שעליו עלו המ”פ ומחלקה 1, התקדמו צפון מערבה ועברו את ציר “פוטון”, כשהם מצליחים לנוע מרחק של כמעט 2,000 מ’ לרוחב חזית הדרג הראשון של המערך המצרי, אף הם תוך ירי מכל הכלים האפשריים, למעט המקלעים, עד ששני הטנקים נפגעו ונעצרו על המדרון הדרומי של “חמוטל”. שני אנשי צוות מטנק המ”מ נישבו בידי המצרים. יתר ששת אנשי הצוות נשארו נעדרים בשטח.

בינתיים המשיכה מחלקה 3, בפיקודו של סגן עלי בן דוד, בתנועת האיגוף אל הפתחה הצפונית, שהיא ככל הנראה הפתחה מדרום ל”סגול 204″, שדרכה נכנס בבוקר למתחם גדוד 599. תוך כדי התנועה נפגע טנק שרון והחל לנוע לאחור. בתוך כך נפגע גם הטנק שהסתפח בטעות לפלוגה מפלוגה מ’ (טנק בשן), ואנשיו התפנו לטנק שרון. מ”מ 3, שנותר לבדו, ניסה להמשיך ולהיכנס למתחם דרך הפתחה הצפונית, וכל המתחם המצרי שלפניו התעורר. המ”מ נסוג והצטרף לסמג”ד, שבינתיים הצליח להתניע את הטנק שלו, ב”פתחת הסמג”ד”.

לפי עדות התותחן בטנק הסמג”ד, בשלב זה דיווח הסמג”ד למח”ט “‘מכשיר’ “בידי” (19) ..

שרידי הפלוגה המוכה – מ”מ 3 והסמג”ד, יצאו מהמתחם המצרי וחברו לפלוגה מ’, שיצאה מדרום “מכשיר” והתייצבה באיזור כת’יב א-צנעת, ממזרח לצפון “מכשיר”. בתצ”א משעה 1530 ניתן להבחין בטנקי פלוגה מ’ על מורדות כת’יב-א-צנעת, ובשני צמדי טנקים – טנק המ”פ וטנק פרח, ושני הטנקים של מחלקה 2, כשהם בוערים (ראה תצ”א מס’ 27).

                                 תצ”א מס’ 27 – טנקי גדוד 410 בגזרת צפון “מכשיר” בשעה 1530

במתחם המצרי נשארו 5 טנקים ובהם ולידם 15 נעדרים, ש-10 מתוכם התבררו בהמשך כחללים : מטנק התיגבור : המט”ק אפרים פרח, התותחן דב זינגרמן והטען שלמה יעקוסי, מטנק מ”מ 2 – המ”מ יעקב קרמרסקי והטען אורי ברקאי, כל צוות פכר – המט”ק יחזקאל פכר, התותחן חיים טלמור, הטען חיים אביטל (20), והנהג דוד קור, ותותחן טנק בשן – יוסף כחלון.

תקלה חמורה אירעה בפינוי אנשי צוות טנק בשן. תותחן הטנק, יוסף כחלון, נפצע ופונה ע”ג סיפון טנק שרון, אולם כשהגיע טנק שרון לריכוז הגדודי לאחר הנסיגה מ”מכשיר”, לא נמצא כחלון על הטנק, וככל הנראה נפל ממנו תוך כדי הנסיגה והנסיעה לאחור.

המ”פ אהרן נרקיס ושניים מאנשי ציוותו, וכן שניים מאנשי צוות קרמרסקי, נפלו בשבי.

כ-10 מחיילי פלוגה ל’, לרבות הנופלים בשבי, נפצעו בדרגות שונות (21).

תיאור הקרב מנקודת הראות המצרית

תיאור הקרב בספרו של עקיד עאדל יוסרי מתבסס על תחקירי חטיבתו לאחר המלחמה : “האויב תקף התקפת נגד על גדודו של עלם [גדוד 334 שהיה הגדוד הקדמי בגזרת צפון “מכשיר”] 3 פעמים, והצליח לחדור למערך ההגנה שלו בשעה 13:00 בצהרים. האנשים השמידו את הטנקים שלו בנשק הנ”ט הקצר שבידיהם, ורימוני הנ”ט. שני טנקים נשרפו ושניים נשבו על ידינו. הם הניפו דגלים לבנים כדי להכנע, ואח”כ התברר כי הם הניפו את מפותיהם, והפכו אותן לדגלי כניעה.” (22).

[הערת המחבר – הצגתי קטע זה למ”פ ל’, אהרן נרקיס, ולהלן תגובתו : ” מרגש לקרוא איך נראה הקרב מהצד השני…לגבי ‘סימני הכניעה’ – לדעתי לא זה היה המצב, אלא שמכיוון שבטנק של פכר מכשיר הקשר היה מקולקל (לכן התחלפתי איתו) הדרך היחידה לתקשר הייתה בסימני דגלים/מפות. אינני אומר זאת כדי לתקן במשהו הרושם , אלא מתוך הכרת המציאות והאנשים” (23). הנה כי כן, אנו רואים כיצד מצטיירת אותה פעילות עצמה משני צידי המתרס].

ועוד מספר יוסרי :

” באותו יום נהרג לנו גיבור, נקיב [סרן] דמרדאש, מפקד יחידת הנ”ט של עלם, לאחר שהשמיד טנק. היה זה במהלך קרב שהתנהל בין אנשי הנ”ט לציוותו [של הטנק]….עבד אל-והאב אל-ג’דאווי, אחד ממפעילי נשק הנ”ט, נהג את טנק הפאטון 60 השלם לעורף. איך עשה זאת? מנוע הטנק פעל, הוא נכנס לתוכו, ניסה לנהוג בו, והצליח, וקיבל את עיטור הרפובליקה. והדבר חזר על עצמו בהמשך, שחיילים רגילים נהגו בטנקי האויב” (24).

[הערת המחבר – יתכן שמדובר בטנק בשן. הטנק נפגע בצריח ולא ידוע כי נדלק ובער. בסריקת המתחם בתצ”א שצולמה בשעה 1530, שהיא תצ”א ברורה מאד [[ראה לעיל תצ”א מס’ 27]], הטנק לא נמצא. יתר הטנקים של הפלוגה שנשארו בשטח במתחם מאותרים בתצ”א של 1530].

וכך מתאר יוסרי את סיום הקרב : “התקפת הנגד האחרונה של האויב על עלם נהדפה בשעה 16:00 בערב. האויב עצר את הטנקים שלו מרחוק, בקו האופק” (25).

כך הסתיימה ההתקפה השנייה של גדוד 410 על “מכשיר”. שוב הותקף המערך המרכזי של חטיבה 112 ע”י כוח גדודי (מוקטן), כשבפועל תוקפת את המערך העיקרי פלוגה מוקטנת. ההתקפה לא היתה מתוכננת והתבצעה ללא כל נוהל קרב בדרגי האוגדה, החטיבה או הגדוד. למפקדי הכוח התוקף לא היה כל מידע על האויב. למרות שאלה כבר אחרי הצהריים של יום הלחימה השני במערך פתחת “פוטון”, הקרב היה קרב היתקלות. כאמור, לגדוד היו בקרב זה 10 חללים. 5 מלוחמיו, בהם המ”פ נרקיס, נפלו בשבי, וכ-10 נפצעו. 5 טנקים נשארו בשטח.

אתנחתא – גדוד 198/500 חוזר ל”חמוטל” – 9.10 אחה”צ

חטיבה 500, שנחלצה חבולה מהתקפתה על “חמוטל” וצפון “מכשיר” בשעות אחה”צ של ה-8.10 (ראה לעיל פרק ב’), התרכזה עם ערב להתארגנות באיזור שממערב ל”ילטה” (מחנה טסה המערבי), על ציר “טליסמן”. בבוקר ה-9.10 קיבלה החטיבה, שמנתה כ-45 טנקים, הוראה להתקדם מערבה לאורך ציר “טליסמן”, לעבור את כוחות אוגדה 143, ולפרוץ בציר “חזיזית” צפונה תוך תפיסת “חלוץ” ו”נוזל”, כדי לחבור עם הכוח העיקרי של אוגדה 162 (26).

הוראה זו של מפקדת אוגדה 162, ניתנה ללא מודעות לפעילות שתוכננה והתנהלה בפועל ע”י חטיבות אוגדה 143 במרחב “ציונה”-“חמוטל”-צפון “מכשיר” משעות הבוקר המוקדמות, והיא הולידה ויכוחים ברשת הקשר הפיקודית בנושא הקצאת ציר “טליסמן”. לבקשתו של מפקד אוגדה 162, היקצה אלוף הפיקוד את הציר לאוגדה 162 (27), וזאת למרות ששתיים מחטיבות אוגדה 143 ניהלו משעות הבוקר המוקדמות פעילות התקפית על בסיס ציר “טליסמן”, לרבות משימת חילוץ אנשי “פורקן”, פעילות שבוודאי לא נעלמה מעיני הפיקוד. רק לאחר מחאתו של מפקד אוגדה 143, שינה אלוף הפיקוד בשעה 0900 את פקודתו וחזר והיקצה את ציר “טליסמן” לאוגדה 143 [28].

מטוטלת פקודות זו השפיעה על פעילותה של חטיבה 500. לאחר שנוכח כי ציר “טליסמן” תפוס ע”י יחידות אוגדה 143, ניסה מח”ט 500 למצוא תוואי מצפון ל”טליסמן” לתקיפת “חלוץ” ו”נוזל” ולפריצה לציר “חזיזית”. המח”ט שלח את ג’יפי פלוגת הסיור שלו כדי לאתר תוואי מ”חגית” מערבה ל”חלוץ” ולציר “חזיזית”, וקיבל דיווח כי תנאי עבירות הקרקע אינם מאפשרים תנועה כזאת. משום כך הגיע המח”ט למסקנה שאי אפשר לעלות על “חלוץ” ממזרח למערב, ובהתאם לכך הודיע למפקד אוגדה 162 : “אי אפשר לעבור דרך ‘חלוץ'”. המח”ט שלח את ג’יפי הפלס”ר לחפש תוואי לתקוף את “חלוץ” מצפון, אבל לדבריו אז ניתנה לו הוראה לחזור לציר “טליסמן” כדי לנוע עליו, ובעודו מניע את החטיבה לציר “טליסמן” בוטלה ההוראה, משום שהציר הוקצה בחזרה לאוגדה 143 (29). היתה זו הדגמה קלאסית כיצד ליקויים בעבודת המטה ברמות האוגדה והפיקוד מביאים להחלטות תזזיתיות, וכיצד החלטות כאלה משפיעות על היחידות בשטח, הנמצאות בקצה המטוטלת.

עם זאת, יש לציין שביום הקודם חבר גדוד 198 לחטיבה 500 מציר “חזיזית” כשהוא צולח את אותו שטח דיונות שממזרח ל”חלוץ” מצפון לדרום, וגם גדוד 599/421 תימרן באותו מרחב במסגרת מארב לכוח טנקים מצרי שהפעיל ב-11.10. זה אכן איזור דיונתי קשה למעבר, אך לא כזה שחטיבת טנקים לא יכולה לצלוח אותו. על פי סימוני העבירות של מפת קוד “סיריוס”, רוב השטח, למעט כמה מתלולי דיונות, עביר לטנקים.

מכל מקום, סמוך לשעה 0900, נעצרה חטיבה 500. בתצ”א משעה 0945 נראים הטנקים של חטיבה 500 פרוסים באיזור שמצפון לצומת “ציונה” (“אדום 6726”), וזה היה הכוח הקדמי של החטיבה. ארבע וחצי שעות מאוחר יתר, הכוח עדיין נמצא באותו מקום. בשעה 1411, ביקש מח”ט 421 בשיחה עם קצין אג”מ אוגדה 143 לשחרר את גדוד 264 ממשימת הבלימה שלו בצומת “חזיזית”, משום ש”באיזור ‘ציונה’ קצת קדימה יש יחידת משנה של השכנים שיכולה למלא את אותו תפקיד” (30).

עמידתה של חטיבה 500 בלא מעש בעורף הפעילות של חטיבה 421 לא נעלמה גם מעיניו של מפקד אוגדה 143, שחיפש כל הזמן דרכים לקדם את יוזמתו ההתקפית, ובמהלך הבוקר הוא פנה אל הפיקוד בבקשה לקבל ת.פ. את החטיבה כדי להורידה לגזרת “עכביש” להשתתף בהתקפה האוגדתית שתכנן על “אמיר” ו”מיסורי” (31). בקשתו לא נענתה.

כך, חטיבה 500 נעצרה מאחורי מרחב הפעילות של חטיבות אוגדה 143 במרחב “טליסמן” למשך כ-6 שעות, ולא מצאה דרך להתקדם עד לשעות אחה”צ.

לפי מפקד אוגדה 162, כבר בשעה 1230 הוא קיבל את הסכמת הפיקוד להניע את חטיבה 500 בציר “טליסמן” (32), אולם בפועל רק לאחר השעה 1500 החלה החטיבה לנוע מערבה. בשעה 1520 דיווח מח”ט 421 למפקד אוגדה 143 : “כוחות ‘כריש’ [אוגדה 162] עברו ב”חמוטל’. מחזיר אלי…[את גדוד 264]..” ובהמשך : “כוחות של ‘פחם’ [חטיבה 500] עברו את היחידה שלי ב’טליסמן 23′”. ב-1522 הוסיף ארז כי חלק מכוחות 500 “נכנסו בטעות ל…”, והכוונה כנראה ל”חמוטל” (33).

איור מס’ 28 – תנועות חטיבה 500 בגזרת “טליסמן” ב-9.10

ואכן, במהלך תנועת חטיבה 500 מערבה עלה גדוד 198 על “חמוטל”. הגדוד מנה בסה”כ 9 טנקים. לפי דברי אנשי הגדוד, ה”סטייה” ממשימת החטיבה לא היתה טעות, אלא בכוונת מכוון, כדי לנסות לאתר טנקים, ואולי אנשי צוות, של הגדוד, שנפגעו ונשארו בשטח בהתקפת אחה”צ של ה-8.10.

לפחות חלק מהכוח של גדוד 198 הגיע אל ראש “חמוטל”, ומצא שם את המ”כ יוסף ג’מיל מפלוגת החרמ”ש של גדוד 184, וחילץ אותו. ג’מיל, עם רגל מרוסקת, הסתתר במשך כחמש וחצי שעות בקרבת הנגמ”ש שלו שנפגע. כמו כן נמצאו על היעד טנקי מגח פגועים של חטיבה 421, ולדברי אחד הקצינים אחד הטנקים היה עם מנוע פועל, זחל פרוס והינע סופי מסתובב “על ריק”. זה היה ככל הנראה טנק חליווה מגדוד 257, שעלה על מוקש בראש “חמוטל” בקרבות הבוקר.

גדוד 198 לא מצא ניצולים אחרים על “חמוטל”. יתכן כי בשלב זה התחילה להבשיל אצל המג”ד ההכרה כי התקפת אמש לא היתה על “חמוטל”, שכן טנקי הגדוד שנפגעו ב-8.10 לא נמצאו שם. המג”ד החליט לנסות להגיע לטנקי הגדוד שנפגעו בערב הקודם בפתחת “פוטון” ובצפון “מכשיר”, וכדי לא להחשף לאש נ.ט. ירד כוח של 3 קצינים לסריקה רגלית, אך לא הגיע לטנקי הגדוד שנפגעו ביום הקודם. הגדוד נערך באיזור הגבוה של “חמוטל” לניהול האש לכיוון “נוזל” במסגרת חטיבה 500. עם חשיכה יצא הגדוד במסגרת החטיבה מזרחה לכיוון טסה (34).

לגדוד 198 לא היו נפגעים במהלך העלייה על “חמוטל”, ולמעשה הוא לא נתקל באויב המצרי במהלך זה, דבר המחזק את ההערכה ש”חמוטל” ננטשה ע”י המצרים במהלך קרבות הבוקר של חטיבה 421 או לאחר מכן. יש לציין שהמהלך התבצע כמעט במקביל להתקפת גדוד 410 על המערך העיקרי בפתחת “פוטון”, שנתקלה באותו זמן בהתנגדות מצרית עיקשת. כזכור, הערכה זו מקבלת אישור גם מעדותו של המולאזם יוסף מגדוד 335 (ראה לעיל פרק ה’).

בחזרה לגדוד 410 –   9.10 אחה”צ – בוקר ה-10.10

לאחר נסיגת שרידי פלוגה ל’ של גדוד 410 מההתקפה על צפון “מכשיר”, דרש מח”ט 600 מהסמג”ד, וממ”פ מ’ ישירות, לחזור לזירת הקרב בצפון “מכשיר” כדי לנסות ולברר מה עלה בגורל האנשים שנשארו שם. מאחר ופלוגה ל’ חדלה בשלב זה להתקיים ככוח לוחם בגדוד, אורגנו כל הטנקים ששהו בעת הקרב באיזור ההתארגנות ב”יוקון” כפלוגת טנקים שניתן לה שם הקשר “ינבוט”, בפיקודו של סגן ניסים שלום. “ינבוט” חברה לפלוגה מ’ ממזרח ל”מכשיר”, והגדוד, ששוב מנה כ-15 טנקים, חזר ל”פתחת הסמג”ד”. פלוגה מ’ ניסתה להתקדם מערבה לתוך המתחם המצרי כדי לאתר את טנקי פלוגה ל’, אך נתקלה באש נ”ט מצרית כבדה מהמתחם ונסוגה אל הפתחה. הגדוד המוקטן התארגן לחניון לילה כשהטנקים הקדמיים שלו באיזור הגבוה של צפון “מכשיר”, צופים לכיוון המערך המצרי שבמרחק כמה מאות מטרים ממנו. לדברי מח”ט 600 השארת הגדוד בעמדה זו היתה בהתאם להוראת מפקד האוגדה להחזיק ב”מכשיר” “בכל מחיר”. בשעות הערב המוקדמות הועברה גזרת קו המגע של חטיבה 600 לאחריות חטיבה 14, והגדוד הועבר ת.פ. חטיבה 14. לקראת חצות זוהתה התקדמות של כוח חי”ר מתוך מתחם צפון “מכשיר” לכיוון החניון הגדודי. החניון הופעל במכת אש והגדוד דילג כ-500 מ’ לדרום מזרח, ושם שהה עד לשעות הבוקר המוקדמות של ה-10.10 (35).

 סיכום קרבות אחה”צ של ה-9.10 במתחם “‘חמוטל’-‘מכשיר'”

רמת החטיבה – חטיבה 600

התקפת גדוד 410 יצאה לפועל כאשר מפקדת החטיבה מאבדת שליטה על הגדוד, וכאשר מפקדת הגדוד מאבדת שליטה על פלוגותיה. כתוצאה כך הותקף המערך המצרי העיקרי בצפון “מכשיר” מבלי שמפקד החטיבה התכוון לכך, או היה מודע לכך, וההתקפה התבצעה בפועל ע”י פלוגה מוקטנת אחת של הגדוד, כששתי הפלוגות האחרות של הגדוד אינן משתתפות בהתקפה ולמעשה אינן נמצאות כלל בזירת ההתקפה.

כבר מתחילת ההתקפה מח”ט 600 לא היה בתמונת הקרב של גדוד 410, וכוונותיו ופקודותיו לגבי תפקיד הגדוד בהתקפה החטיבתית לא התממשו – בשל תקלת קשר, בשל התערבות סגן מפקד האוגדה, בשל אי הבנת המשימה ע”י המג”ד בפועל, או מכל הסיבות גם יחד. הנתק בין המח”ט לסמג”ד 410 ואי המודעות במפקדת החטיבה ביחס לאירועים שחווה הגדוד נמשכו לכל אורך האירוע. אפילו בשעה מאוחרת יחסית, 1619, כאשר סגן מפקד האוגדה שאל את מח”ט 600 למצבו, השיב המח”ט : “3 כבש את ‘מכשיר’ ויושב שם, לא יכול לפנות פצועים למטה כי יש הרבה חי”ר להשמיד”. יתכן שהדיווח הזה היה מבוסס על הדיווח של הסמג”ד אלקן, המדווח אצל תותחן הטנק שלו – “‘מכשיר בידי” (36).

ההתקפה החטיבתית כולה יצאה לדרך ללא כל הכנה, ללא נוהל קרב, ללא הכנה ארטילרית (למעט ירי על “טלוויזיה”), וללא כל נתוני מודיעין, כשמספר רב מטנקי החטיבה נמצאים עם בטן ברמת מלאי נמוכה של דלק ותחמושת בעקבות קרבות הבוקר. על פי עדויות שמסרו המג”דים, הפקודה ניתנה ברשת הקשר החטיבתית ואפילו תוך כניסה לרשתות גדודיות ע”י סגן מפקד האוגדה (37).

לאחר שכבר התבהרה תמונת מצבו של גדוד 410, הורה המח”ט לגדוד לחזור לפתחת צפון “מכשיר”, וגם לאחר שכבר התברר כי לא ניתן לחלץ את אנשי פלוגה ל’ שנשארו בשטח, נשארה בתוקף הוראת המח”ט להמשיך ולהחזיק בפתחה, לדברי המח”ט בהתאם להוראת מפקד האוגדה להחזיק ב”מכשיר” ב”כל מחיר”. ספק אם המאחז הזה בפתחה המזרחית של צפון “מכשיר” קיים את פקודתו זו של מפקד האוגדה. בסופו של דבר, ניטש ה”מאחז” לאחר הפעלת חניון הלילה הגדודי לקראת חצות.

 רמת האוגדה

כמו בבוקר, לא התקיים נוהל קרב אוגדתי מסודר להתקפת אחה”צ של ה-9.10. ההתקפה האוגדתית התגלגלה מתוך התקפת נגד או מפיתוח של הסתערות על כוח טנקים תוקף שנהדף (“התקפה מתפרצת” בלשונו של סגן מפקד האוגדה).

כמו בבוקר, גם בקרבות אחה”צ נוהלו קרבות האוגדה ע”י סגן מפקד האוגדה, וגם כאן ההערכה היא שמפקד האוגדה החליט לשמור על “פרופיל נמוך”, משום שלמעשה היציאה להתקפה ע”פ הנחייתו היוותה הפרה של הוראת הרמטכ”ל להקפיא את המצב בשטח ולא ליזום פעולות התקפיות. לדברי סגן מפקד האוגדה אבן, שרון הינחה אותו לנהל את הפעילות, אך היה בתמונת המצב במשך כל שעות הלחימה, היה בהאזנה ברשת הקשר, ו”אישר את המהלכים בשתיקה. כשראה צורך להתערב, התערב” (38).

כמו בבוקר, חטיבה 600 תקפה בגזרתה, ללא כל מידע מודיעיני על האויב שהתיישב והתחפר במערכיו כבר משעות אחר הצהריים של ה-8.10. בשונה מהתקפת הבוקר, בשעה שיצאה האוגדה להתקפת אחה”צ, כבר היתה בידי חיל האוויר תצ”א שצולמה בשעה 0945, ואשר ממנה אפשר היה ללמוד במדוייק על פרישת האויב במתחמיו. ספק אם תצ”א זו או פירות פיענוחה הגיעו למודיעין האוגדה. הואיל ולא התקיים נוהל קרב, וההתקפה יצאה לדרך כהתקפה מתגלגלת מפקודות בקשר, גם אילו הגיעו התצ”א או מוצרי המודיעין שהופקו ממנה למודיעין האוגדה, לא יכול היה להיות לכך ביטוי או השפעה על “תכנון” ההתקפה. לחטיבה התוקפת, מכל מקום, מוצרי המודיעין הללו בוודאי לא הגיעו.

השליטה האוגדתית בקרב היתה מוגזמת. כל המג”דים של חטיבה 600 דיווחו בתחקירי המלחמה כי סגן מפקד האוגדה נתן להם הוראות ישירות, לעתים ברשת הגדודית שלהם, תוך עקיפת המח”ט, ולעתים ללא ידיעתו. כמעט אין ספק שעלייתו של גדוד 410 על מהמערך ב”מכשיר”, אשר אושרה ברשת הקשר ע”י סגן מפקד האוגדה, לא הגיעה לידיעתו של המח”ט.

 

מראי מקום והערות לפרק ו’

 התקפת גדוד 410

הערה כללית – פרק זה מבוסס במידה רבה על עבודת מחקר יוצאת מגדר הרגיל בהיקפה ובאיכותה, שערך היסטוריון חטיבה 600, רס”ן (מיל.) מנחם בן שלום. ללא הראיונות המקיפים שערך מנחם, ושבאדיבותו הרבה העמיד לרשותי, לא ניתן היה להגיע לרבים מפרטי תיאור התקפת גדוד 410 המוצגים בפרק זה.

1. תחקיר מח”ט 600 ע”י רס”ן אברהם לוין, 30.10.73 ; עדות מח”ט 600 בתחקיר תח”ש 12.12.73 ; תכתובת עם סא”ל (מיל.) דני קריאף, מ”מ בגדוד 407 ביו”כ, 22.2.16.
2. עדות מ”פ ל’ אהרן נרקיס בתחקיר תח”ש ; אבי וייס, בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים, יומנו של שריונר, 1998, עמ’ 18 [וייס היה תותחן בטנק סמג”ד 410] . בירור עם מ”פ ל’ אהרן נרקיס, ועם עלי בן דוד ואיתן כהן, מ”מים בפלוגה ל’, ודני שטרן, מ”מ בפלוגה מ’.
3. תחקיר מח”ט 600 ע”י רס”ן לוין, 30.10.73 ; עדות מח”ט 600 בתחקיר תח”ש 12.12.73.
4. עדות מח”ט 600 בתחקיר פיקוד הדרום, 19.3.74, עמ’ 41.
5. אבן ומעוז, בנקודת הכובד, עמ’ 69.
6. ראיון עם אלוף (מיל.) יעקב (ג’קי) אבן, 4.3.15.
7. (עדויות מ”פ ז’/409 גיורא האן ; עדות אמנון אברמוביץ, שהיה נהג טנק מג”ד 409 ; עדויות רמי לנר וזאב מאסלו מפלוגה כ’/410 ; – כל העדויות בפני היסטוריון חטיבה 600, רס”ן (מיל.) מנחם בן שלום)
8. עדויות מג”ד 407 ומג”ד 409 בפני היסטוריון חטיבה 600, רס”ן (מיל.) מנחם בן שלום; עדות מח”ט 600 בתחקיר תח”ש 12.12.73, עמ’ 11 ; ראיון עם מג”ד 409 עוזי בן יצחק, 17.1.17.
9. ראה לעיל פרק א’ הערה 2 – דוקטרינת כיבוש ראש הגשר ע”י דיביזיות החי”ר על פי תו”ל הצליחה המצרי.      לפי סיפור המלחמה של חטיבה 600, את “חמדיה” תקפה חטיבת טנקים, אולם למצרים לא היתה בשלב הזה בגזרת “טלויזיה-חמדיה” חטיבת טנקים. חטיבת הטנקים היחידה שעמדה לרשות דיביזיה 16 בגדה המזרחית של התעלה היתה חטיבה 14, שהיתה פרוסה בדרג שני לאורך ציר “לכסיקון”, ודוקטרינרית לא היתה אמורה להשתתף כחטיבה בשלב זה של הלחימה – שלב “המשימה הבאה” ע”פ הדוקטרינה המצרית. ההתקפה על “חמדיה” היתה התקפה של חטיבה 3 ממוכנת, שלרשותה עמד גדוד טנקים אורגני. בעדויות של מג”ד 409 ובראיון עם המחבר הוא מציין התקפה של גדוד, כלומר כ-30 טנקים, ורק בעדויות מאוחרות יותר, בעיקר של מח”ט 600, מספר הטנקים התוקפים “התנפח” ל-60 ואף ל-70, והכוח התוקף לחטיבה. באותה עדות מוקדמת מציין מג”ד 409 כי ההתקפה באה בשני גלים. אם כך, יתכן שבגל השני קיבלה חטיבה 3 תיגבור מגדוד הטנקים הדיביזיוני. כמו כן יתכן שהיה גם תיגבור מסויים, ברמה שלא עולה על גדוד, מחטיבה 14. יש לצין כי כאשר החליטו מפקד הארמיה השנייה או מפקד דיביזיה 16 להשתמש באחת מיחידותיה של חטיבה 14 כדי לסגור את התפר בין הדיביזיות 2 ו-16, או כדי להדוף את התקפת חטיבה 600 לאחר 1400, מציינים זאת הכרוניקאים המצריים במפורש.
10. לפי יוסרי וחמאד, סדראכ נהרג בשעה 1000, בעת התקפה על המערך הישראלי בגזרת הגדוד הימני של חטיבתו, חטיבה ממוכנת 3, כלומר בגזרת חטיבה 600 ב”חמדיה”. יוסרי, שם, עמ’ 198 ; חמאד, שם, עמ’ 197.
11. עדויות מג”ד 407 ומג”ד 409 בפני היסטוריון חטיבה 600, רס”ן (מיל.) מנחם בן שלום;
12. אבן ומעוז, עמ’ 73.
13. עדות מח”ט 600 בתחקיר פיקוד הדרום, 19.3.74, עמ’ 41.
14. עדות מח”ט 600 בתחקיר תח”ש 12.12.73, עמ’ 11.
15. קורות גדוד טנקים 410 במלחמת יום הכיפורים, עמ’ 6.
16. אגרנט, כרך שלישי, עמ’ 850 ; ראיון עם המחבר, 29.5.13.
17. עדויות מג”ד וסמג”ד 409 בפני היסטוריון חטיבה 600, רס”ן (מיל.) מנחם בן שלום ; ראיון עם מג”ד 409 עוזי בן יצחק, 17.1.17 ; ראיון עם סמג”ד 409 עמוס אונגר, 21.12.16 .
18. קיימות גרסאות סותרות לגבי השיוך המחלקתי של טנק פכר. לפי תחקירי אית”ן ולדברי מ”מ 1, טנק פכר השתייך למחלקתו. אולם לפי מקום הימצאם של חללי הצוות, ובהעדרו של הטנק עצמו מהשטח בעת החיפושים – ראה להלן נספח ב’ – יש להניח שהטנק נע עם מ”מ 2 קרמרסקי. אם טנק פכר השתייך למחלקה 1, כי אז במחלקה 2 היה רק טנק מ”מ, ללא טנקי גור. לדברי המ”פ נרקיס, טנק פכר השתייך למחלקה 2, והוא שולל את האפשרות שהיתה בפלוגה מחלקה בת טנק אחד. לדבריו שלושת המחלקות היו מאוזנות – 2 טנקים בכל מחלקה.
19. אבי וייס, שם, עמ’ 20 ; הסמג”ד עצמו, בעדותו לאנשי אית”ן ב-28.11.73, התבטא כך: “קיבלנו פקודה לכבוש את ‘מכשיר’. לאחר שכבשנו את ‘מכשיר’ [ההדגשה שלי – ע.מ.]. קיבלנו הוראה להמשיך ולשטוף את כל המדרון. הייתי קיצוני בתנועה. מצד דרום לנו הייתה פלוגה מ'”. קשה להסכים כי תיאור לקוני זה משקף במדוייק את מה שהתרחש בשטח.
20. לפי ספר הנפגעים של גדוד 410 שנערך לאחר המלחמה, הנמצא בידי היסטוריון חטיבה 600, טלמור היה הטען קשר בצוות ואביטל התותחן. לפי דו”חות אית”ן המבוססים על תחקירי אנשי היחידה שהשתתפו בקרב, טלמור היה התותחן ואביטל טען קשר. יש לציין שכל אנשי הצריח בטנק היו בוגרי קורס מפקדי טנקים.
21. תיאור מהלך הקרב   – עדות מ”פ ל’ אהרן נרקיס בפני רס”ן אברהם לוין, עמ’ 27-26 ; עדות מ”מ 3 עלי בן דוד בתחקיר מח’ היסטוריה, דצמבר 1973, עמ’ 6-5 ; עדויות הסמג”ד חיים אלקן, מ”פ ל’ נרקיס, מ”פ מ’ אבי סימון, מ”מ 3 בן דוד, מפקדי טנקים ואנשי צוות של פלוגה ל’, בפני היסטוריון חטיבה 600, רס”ן (מיל.) מנחם בן שלום ; ראיונות המחבר עם הסמג”ד אלקן, 29.5.13, ועם מ”פ ל’ נרקיס, 9.6.13 ; התכתבות המחבר עם מ”מ 3 מפלוגה ל’ עלי בן דוד, מרץ 2016, עם מ”מ 2 מפלוגה ל’ איתן כהן, מאי 2016, עם מ”פ מ’ אבי סימון, יוני 2016, ועם דני שטרן, מ”מ מפלוגה מ’, מאי 2016 ; אבי וייס, שם, עמ’ 21-18.
22. יוסרי, עמ’ 199-198.
23. תכתובת דואל עם אהרן נרקיס, 6.12.13.
24. יוסרי, שם.
25. שם.

גדוד 198 חוזר ל”חמוטל”

   26.  עדות מאו”ג 162 אלוף אברהם אדן בתחקיר פיקוד הדרום, 3.3.74, עמ’ 64.

   27.  אדן, על שתי גדות הסואץ, עמ’ 130.

   28.   שם, עמ’ 131.

   29.  עדות מח”ט 500 בתחקיר פיקוד הדרום, 3.7.74, עמ’ 22.

   30.  יומן רדיו אוגדה 143.

   31.  עמירם אזוב, “מגננה ללא שחיקה” – “דבלה” – חמ”ל פיקוד הדרום – 9 באוקטובר 1973 (פרק מתוך מחקר שלא פורסם), עמ’ 21-20.

   32. אדן, שם.

   33.  יומן רדיו אוגדה 143.

   34.  וקסלר וטל, גדוד טנקים 198 במלחמת יום הכיפורים, עמ’ 84 ; ראיון עם ישי וקסלר, מ”מ מפג”ד      ומחבר ספר הגדוד, 16.3.14, והשלמה 1.4.16 ; על תיאור החילוץ מנקודת ראותו של ג’מיל ראה : מיכלסון, “אבירי לב” – גדוד 184, עמ’ 208-207.

גדוד 410 –   9.10 אחה”צ – בוקר ה-10.10

   35.   עדות מח”ט 600 בתחקיר תח”ש 12.12.73 ; עדות מח”ט 600 עדות מח”ט 600 בתחקיר פיקוד הדרום, 19.3.74, עמ’ 42 ; עדויות עלי בן דוד , אבי סימון , שלמה מנדלוביץ , ניסים שלום (?) ; אבי וייס, שם, עמ’ 21-20 ; עדות שלמה מנדלוביץ בתחקיר מח’ היסטוריה ; עדות אבי סימון בפני מנחם בן שלום (באדיבות מנחם בן-שלום)

 סיכום קרבות אחה”צ

   36.   ראה לעיל הערה 19.

   37.   עדויות מג”ד 407 ומג”ד 409 בפני היסטוריון חטיבה 600, רס”ן (מיל.) מנחם בן שלום.

   38.   ראיון עם אלוף (מיל.) יעקב (ג’קי) אבן, 4.3.15.

 

נספח א’ – תיאור הקרב והנפילה בשבי של מ”פ ל’ גדוד 410

עדות אהרון נרקיס המ”פ:

]הקטע הוא קומפילציה של עדות שנתן נרקיס עם שובו מהשבי, עם עדות שנתן להיסטוריון חטיבה 600]

…ואיך שאלקן מגיע ותופס את הפיקוד על הגדוד התקבלה פקודה לנוע מערבה. עד למעוזים. לא הייתה שום פקודת התקפה מסודרת. הפקודה הייתה לנוע מערבה דרך מכשיר. כנראה שזאת הפקודה שאלקן קיבל, וזאת הפקודה שהוא העביר ברשת הגדוד….. יצאנו להתקפה בשתי פלוגות דרך “מכשיר”. מלמטה לא ראינו שום מעבר בדיונה….לקראת המעבר לא עשינו שום זיהוי מסודר כי לא היו, כמעט לכולם, לא משקפות ולא תצ”אות. לי היתה משקפת. תוך כדי התנועה…..קיבל אבי סימון [מ”פ מ’] פקודה לפתוח מדרום כדי ליצור עמדת חיפוי מהאגף בפאתי “מכשיר” הדרומיים היכן שהיינו בבוקר ואמנון [המג”ד] נפצע. אנחנו, הפלוגה שלי עם הסמג”ד, עלינו מצד מזרח של הדיונה לכיוון צפון עד למעבר שאיפשר לעבור לצד מערב. עלינו צפונה עד שמצאנו את המעבר, ונכנסנו דרך המעבר ההכרחי הזה בצפון הדיונה הגדולה של צפון “מכשיר”, אני ועוד מחלקה של איתן כהן, אשר מנתה שני טנקים. נתתי הוראה לקרמרסקי [מ”מ 2] לנוע צפונה ממני כדי שלא נצטופף במעבר ההכרחי, שיעקוף אותי מצפון ויחבור אלי אחר כך, לעשות איגוף צפוני למעבר בדיונה. ועלי בן דוד [מ”מ 3] נע עוד צפונה באיגוף, שלא יהיה צפוף מדי, שתהיה פרישה. בדרך אל היעד, אני מקבל בקשר טנק [טנק התיגבור – טנק פרח], וציוותתי אותו למחלקה 1 של איתן כהן….כל התנועה עד למעבר ההכרחי בדיונה, שקט, אין ירי. אבי סימון היה צריך לחפות על התנועה. אלקן נכנס ראשון למעבר ההכרחי, ואני מיד אחריו שני. במעבר אני רואה פתאום שתי אנטנות, אני אומר לאלקן : “טנק מימין” הוא עושה שלוף כמו בוק ג’ונס עם בקר מפקד, ומפוצץ את הטנק ששמר במארב על המעבר ההכרחי. בגלל מיקום הטנק במחבוא, אני  חושב שזה לא היה טנק שהושמד קודם. ברגע שעברנו במעבר ההכרחי וירדנו לפלאטו, התחילו לשרוק כל הדברים, התחילה אש תופת. יצאו מהחול חברה עם RPG. זה היה מארב קלאסי, הם צצו מתוך בורות מוסווים בחול. הטווח היה בסביבות 400 מטר עד לכוח הראשון של החי”ר. הם עשו ניתוח שטח, הבינו שעם טנקים לא יוכלו עלינו, והציבו את ציידי הטנקים עם נשק נ”ט קדימה. זה היה מארב קלאסי נגד טנקים. השיטה היתה פשוטה, הם היו במשולש שתיים קדימה ואחת אחורה, בכל קדקוד קבוצה גדולה של אנשי חי”ר – אולי מחלקה, כלומר מולנו ניצב מארב פלוגתי, וכל המתחם הוא מתחם גדודי. כולם יושבים במחפורות עמידה אישיות, חפירה חפוזה עד כחצי מטר עומק, שוכבים החבר’ה שלא זיהינו אותם. אתה נוסע בטנק ולא רואה כלום. עכשיו אני הייתי טנק ראשון, כי עברתי את אלקן. שאר הטנקים עוד עוברים במעבר ופתאום ירי מסיבי של RPG   ואתה לא יודע מה לעשות. תותח “שווה לתחת” פה, ועשרות חיילי אויב מולך. אמרתי לנהג תדרוס. אני יורה עם העוזי וצוחק. מגחך לעצמי, וצוחק. זה היה מצב של אבסורד גמור. המקלעים לא עובדים, ואנחנו נוסעים ודורסים. פשוט בדיחה. לקחתי את כל המחסניות ויריתי עליהם מלמעלה, הנשק היחידי האוטומטי שהיה לי. יריתי את כל המחסניות תוך דקה או שתיים. אחר כך תליתי את העוזי על הצריחון.  זרקתי אולי רימון או שניים, ומדי דקה או שתיים ירינו פגז. סתם כדי לעשות רעש. הגענו פחות או יותר עד הקו שלהם. הספקתי לעבור את הפלוגה הראשונה שלהם, כאשר הנשק היחידי שיורה זה הפגזים, כמה שהספקתי, אני מניח, אם אני זוכר טוב, בסביבות 4 או 5 פגזים, הספקתי ב-400 מטר האלה. מבחינת כמות האש שירדה עליהם, זאת לא כמות אש, כי פגז שנופל על חי”ר מחופר לא עושה הרבה. אם הוא פוגע הוא פוגע בחייל או שניים מרסיסים, כך שמבחינת כמות האש שירדה עליהם היא היתה כמות קטנה מאוד. גם היינו מעט טנקים כי מחלקה אחת איגפה מימין והיתה קצת מאחור. בסך הכל ירו עליהם 5 – 6 טנקים. בקו העמדות הראשון זרקתי קצת רימונים והמשכנו להסתער מערבה. מכל שלושת הכיוונים ירו עלינו. השעה הייתה שלוש וחצי – ארבע. כשההתקפה התחילה בשלוש. אז, טנק הסמג”ד שמעתי בקשר שהוא נפגע, וביקש ממני לחלץ אותו. אני שומע צעקות: “לורה, לורה, לורה” [שם הפלוגה ברשת הקשר]. הייתי מאוד מוטרד בעניינים שלי ושל הפלוגה, לכוון אותם, לתת את הפקודות, רציתי קצת לנהל משהו, אבל צעקותיו של אלקן סתמו את הקשר. הוא נפגע אחד הראשונים, אולי ראשון. ואני צועק לו: “אני בא אליך”. איך שאני מתחיל לחזור אליו נפגענו. נתקענו כשהיינו במרכז המשולש, הטנק נפגע במספר מקומות ונעצר. חטפתי כמה פגיעות שלא השפיעו ושתי פגיעות רציניות, אחת אצל הטען קשר ופגיעה אחת בצריחון. כל מה שהיה עלי עף ממני, כובע קשר, משקפת, העוזי (לא שהיה לי מה לעשות איתו), כל הצריחון פתאום לא היה. אני נפגעתי קל מאוד, לא מבין איך, ומההדף כבר הייתי בחוץ. קפצנו כל הצוות למטה. הטנק בער חלש. קפצנו מהטנק ונשכבנו על ידו. טען קשר פצוע ברגל, אני, קצת פצוע מרסיסים, היתר בריאים. התחילו לירות עלינו אש תופת, וגם טילים מהסוללה בעורף המתחם…..חלק מהטילים פגעו בחי”ר המצרי כשפספסו את הטנקים שלנו. באיזה שלב נורא עיצבן אותי, כמו ילד כזה שלא רוצה להישאר חסר אונים, קפצתי לטנק, יריתי פגז שהיה בקנה, טענתי עוד פגז, יריתי והעפתי עמדת מקלע גוריאנוב לשמיים. חשבתי שאולי יש סיכוי לנסות לברוח. אז הטנק עוד פעם חטף, וקפצתי ממנו. הוא התחיל לבעור יותר חזק. היתה שם בעיה, היה קשה לצודד שמאלה, והייתי צריך לעשות את כל הצידוד ימינה כדי לצודד לנקודה עליה רציתי לירות. על ידינו במרחק כ-50 מטר ממני ובצד, היה טנק פגוע של אותו צוות חדש שצורף אלינו, ושכלל לא הכרתי את אנשיו. הוא נפגע פחות או יותר כשאני נפגעתי. כשאני הסתכלתי עליו הוא כבר בער. אני רואה את החבר’ה קופצים ומוציאים אחד בלי רגל. ראיתי שני חיילים למטה, אחד שרוף עם כוויות והכל, שני מזיז אותו קצת, מטפל בו ומכבה אותו. שני אנשים ראיתי למטה, ושאר הפלוגה כ-3 טנקים ראיתי ממשיכים בנסיעה, ויותר לא ראיתי אותם. כמובן מייד עם הפגיעה נפסק הקשר, אפילו לא הצלחתי לדווח על זה שנפגעתי.

היינו על יד הטנק שלושה חבר’ה. הרביעי התותחן [חנניה יעיש] באותו שלב ניסה לברוח. ראיתי אותו 200 מטר מהטנק כשרודפים אחריו שני חיילים מצריים, יורים בו והוא נופל, הם מתקרבים אליו, בודקים אותו, תולים את הנשק על הכתף וחוזרים. אני הבנתי שהעסק איתו נגמר. כשחזרתי לארץ התברר לי שהוא התעלף או שהוא עשה את עצמו מת ועם לילה הוא הגיע פצוע לכוחותינו.

זה היה סיוט כל העסק הזה. מכל הכיוונים כמויות כאלה של טילים ונ.ט. לכל חייל שם היה כלי נ.ט. כל אחד היה לו את הבזוקה שלו, או שהשתתף בצוות של טיל. כל אחד ירה עליך נשק נ.ט. כאשר נכנסת לתוך המערך שלהם, לתוך הפלוגה עצמה המחופרת, ירו עליך נק”ל. לחמו בצורה מפתיעה, הם זזו מהשרשראות של הטנק רק כדי שלא ידרסו אותם.

התחיל להחשיך. חשבנו שאולי בחסות החשכה נסתדר, ואז זהו השלב שמגיעים אלינו. אחרי כ-20 דקות חצי שעה, הם התקרבו, באו, אנחנו היינו ללא שום דבר, ללא תחמושת, ללא נשק, ללא כלום, הרמנו ידיים, לקחו אותנו. הייתי בטוח שזה סוף הסיפור. והם לא יורים ובאים אלינו, מתקרבים אלינו עם מקלות וקתות רובים, החברה מהמקום שקודם יריתי עליו עם עמדת הגוריאנוב, להרוג אותנו במכות. המזל שלנו היה שכנראה במקום הזה הייתה חוליה מיוחדת של חיל המודיעין המצרי שמטרתה היתה לקחת שבויים. והם  שמרו שלא יקרה לנו כלום. אחרת זה היה נגמר תוך עשר דקות. (1).

נספח ב’ – איתור נעדרי גדוד 410

שני טנקי פלוגה ל’ – טנק המ”פ וטנק התיגבור, נמצאו בסריקות אית”ן במרחק של פחות מ-50 מ’ זה מזה במורד המערבי של צפון “מכשיר”. גופתו של המט”ק אפרים פרח, נמצאה ליד הטנק שלו. גופותיהם של התותחן דב זינגרמן והטען שלמה יעקוסי נמצאו ליד טנק המ”פ (2).

מאחר וטנק פרח היה טנק תיגבור, לא אורגני, שחבר לפלוגה בקשר תוך כדי התנועה לקרב, לא היה ידוע בתחילה מה עלה בגורל הצוות, ולדברי המ”פ נרקיס אף היתה הערכה שהצוות עלה עם צוותים של בית הספר לשריון לרמת הגולן, וחיפשו אותם שם. אמנם נהג הטנק אסייג הצליח לברוח ולהתפנות, אבל הוא היה מאושפז בבית חולים ואיש לא חקר אותו. רק כשחזר המ”פ נרקיס מהשבי ותוחקר הובן שיש לחפש את הטנק והצוות במתחם צפון “מכשיר” (3).

טנק מ”מ 2 קרמרסקי נמצא מעבר (מצפון) לציר “פוטון”, למרגלות המדרון הדרומי של “חמוטל”, ולצדו גופות המ”מ קרמרסקי והטען אורי ברקאי. באיתור הטנק של קרמסקי השתתף המ”פ נרקיס. נרקיס חזר מהשבי ב-26.11.73, וב-21 לפברואר 74′ הצטרף לצוות חיפוש של אית”ן והגיע לטנק של קרמרסקי. כשהגיע לטנק הסתבר שהיחידה במקום היא עדיין חטיבה 112, והחיילים המצרים שהשתתפו בקרוב ועדיין ישבו במקום תיארו כיצד שני אנשי הצוות קפצו מהטנק, והצביעו על תלולית שבה הם קבורים (4).

באותו סיור הצביעו החיילים המצרים גם על תלולית נוספת במרחק כ-350 מ’ מצפון מערב, במעלה מדרון “חמוטל”, שבה היו קבורים אנשי צוות פכר. הטנק לא נמצא בשטח. גופותיהם של 3 מאנשי הצוות, המט”ק יחזקאל פכר, הטען חיים אביטל, והנהג דוד קור, נמצאו בתלולית.

גופתו של התותחן חיים טלמור לא נמצאה שם (5). מאוחר יותר נמצאה גופתו של טלמור במקום בו נמצאו גופותיהם של כמה מחללי גדוד 410 מההתקפה על מתחם “מיסורי” ב-21.10, במרחק כ-6 ק”מ מדרום מערב למקום בו נפגע הטנק (6). אין הסבר מדוע לא נמצאה גופת טלמור עם יתר אנשי צוות הטנק שלו.

טנק בשן שכאמור נספח מפלוגה מ’ למח’ 2 ונפגע בפתחה הצפונית של צפון “מכשיר”, לא אותר. לעיל הנחנו כי זהו הטנק שהמצרים הוציאו מהמתחם בנסיעה תוך כדי הקרב, כמתואר בספרו של המח”ט יוסרי. בעת הסריקות של אנשי אית”ן הם לא ידעו כי הטנק אמור להימצא באיזור זה, והתותחן יוסף כחלון לא נמצא ברשימת נעדרי גדוד 410 שחיפשו. כאמור התפנה הצוות לטנק שרון, והתותחן יוסף כחלון נפל ממנו תוך כדי התנועה לאחור. מיד לאחר שהטנק המחלץ הגיע לתאג”ד על ציר “עכביש” והסתבר שכחלון נעדר, יצא צוות חיפוש בנגמ”ש שכלל את מ”פ המפקדה ומ”מ הסיור מנחם בן שלום (כיום היסטוריון חטיבה 600), וכן את המט”ק בשן ונהג הטנק. הצוות לא מצא את כחלון. לפי תיקי אית”ן נמצאה גופת כחלון בשלב מאוחר של הסריקות בקרבת טנקי גדוד 599 שנשארו בשטח מקרב הבוקר, ומשום כך הוא שוייך בתחילה לחללי גדוד 599, ורק מאוחר יותר תוקנה הטעות (7).

מראי מקום לנספחים

1. הקטע הוא קומפילציה של עדות שנתן נרקיס עם שובו מהשבי, עם עדות שנתן להיסטוריון חטיבה 600.
2. דו”ח סיכום איתור נעדרי איזור “חמוטל- מכשיר” שנערך במרץ 1974 ע”י סרן יוסי לב ארי וסרן אלי סט, תיקי יחידת אית”ן (להלן “דו”ח סיכום“).
3. עדות אהרן נרקיס בפני היסטוריון חטיבה 600, רס”ן (מיל.) מנחם בן שלום.
4. ראיון המחבר עם אהרן נרקיס, 9.6.13.
5. דו”ח סיכום, שם.
6. תיק חיים טלמור, הרבנות הצבאית.
7. המידע באדיבות רס”ן (מיל.) מנחם בן-שלום, היסטוריון חטיבה 600.