80 שנה לכיבוש מבצר אבן אמאל

בחודש מאי האחרון צויינו 80 שנה למתקפה הגרמנית על בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. התקפת ה-10 למאי על הולנד, בלגיה ולוכסמבורג, סיימה שמונה חודשים של “המלחמה המדומה” (The Phony War), שבה ישבו אלה מול אלה מאחורי קווי הביצורים שלהם עיקר הצבא הנאצי וצבא צרפת, ובצפון, על גבול צרפת-בלגיה, חיל המשלוח הבריטי. בתוך עשרה ימים הצליחו דיביזיות הפאנצר הגרמניות בהובלת גודריאן ורומל, להבקיע דרך איזור הארדנים ההררי בלוכסמבורג ודרום בלגיה, לחדור לצרפת באיזור סדאן, ולהגיע אל גדת תעלת למאנש באבוויל, ובכך לכתר את רוב חיל המשלוח הבריטי וחלק ניכר מהצבא הצרפתי. מהלך זה הסתיים בפינוי מדנקרק במבצע “דינמו” (16 למאי – 4 ליוני).

כפעולת הסחה למאמץ העיקרי המשוריין בארדנים, תקפו הגרמנים את הולנד ובלגיה, תוך שהם מושכים את הכוח המשוריין הצרפתי ואת חיל המשלוח הבריטי לקרבות במישורים של מרכז בלגיה. הולנד נכנעה בתוך 5 ימים, לאחר הפצצה ברוטלית של רוטרדם ב-14.5. ההתנגדות הבלגית נמשכה 18 יום.

מערך ההגנה הבלגי היה בנוי על מעטפת של מבצרים שהגנו על הגישה לעיר לייז’ (Liège), העיר המרכזית בעמק נהר המז (Meuse). מתכנני ההגנה הבלגית בשנות ה-30′, העריכו שכל מתקפה גרמנית על בלגיה תתמקד על פתחת לייז’ כמסדרון שממנו יוכלו הגרמנים לפתח התקפה מערבה, צפון מערבה או דרום מערבה. דרומה לפתחת לייז’ השתרע איזור הארדנים שנחשב בלתי מתאים להפעלת כוחות גדולים, ולכן הצבא הבלגי נפרש בו בדלילות, וללא קו הגנה מבוצר.

טבעת המבצרים שמסביב לייז’ – 12 במספר – הוקמה כבר בסוף שנות ה-80′ של המאה ה-19, ועמדה למבחן במערכת לייז’ בין ה-5 ל-16 לאוגוסט 1914. טבעת מבצרי לייז’ לא עמדה בהפגזות הארטילריות הגרמניות הכבדות, והמבצרים רוסקו, אולם הטבעת מילאה את ייעודה בכך שעיכבה את הצבא הגרמני למשך כחמישה ימים, דבר שאיפשר לצרפתים להיערך להגנה ולקרב על המארן (5 עד 12 לספטמבר 1914).

לאחר מלחמת העולם ה-1 הפיקו הבלגים לקחים ממערכת לייז’ והגיעו למסקנה שהתפיסה של מערך המבצרים היתה נכונה, ויש ללמוד את הליקויים שהיו במבצרים של המאה ה-19′ ולשפר אותם כך שיוכלו לעמוד בכל התקפה. בהתאם לכך נבנה במחצית הראשונה של שנות ה-30′ מערך קדמי חדש של ארבעה מבצרים מודרניים ממזרח ומצפון מזרח ללייז’, ושוקמו 12 המבצרים בטבעת המבצרים שהקיפה את לייז’ במלחמת העולם הראשונה.

מערך המבצרים של פתחת לייז’ :
באדום – המערך הקדמי – ארבעת המבצרים החדשים ; בכחול – טבעת המבצרים המשוקמת

המבצר הגדול והמשוכלל ביותר במערכת המבצרים שהגנה על פתחת לייז’ היה מבצר אבן-אמאל, (Fort Eben-Emael) שהוקם על גבול הולנד כ-20 ק”מ מצפון מזרח ללייז’ וכ-8 ק”מ מדרום לעיר ההולנדית מאאסטריכט. אבן אמאל נשען ממזרח על תעלת אלברט – תעלת תעבורה ימית המחברת בין אנטוורפן ללייז’, שנחפרה בשנות ה-30′ ובנייתה הסתיימה ממש עם פרוץ מלחמת העולם.

תעלת אלברט בדופן המזרחית של מבצר אבן אמאל

מבצר אבן אמאל, שבנייתו החלה ב-1931 והסתיימה ב-1935, היה המילה האחרונה בבנין ביצורים בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, הוא היה המבצר הגדול ביותר באירופה (ולמעשה בעולם), ומהמשוכללים שבהם. הוא היה גאוות הצבא הבלגי, ונחשב בלתי ניתן לחדירה ולכיבוש. הבונקר המרכזי השתרע על שטח של כ-300 דונם והיה בנוי בצורת יהלום שבחלקו הצפוני צורת משולש. הצלע המזרחית של המשולש נשענה על המצוק החפור של תעלת אלברט, שגובהו 40 עד 60 מ’, כך שנותרו רק שתי חזיתות – מערבית ודרומית, שאותן צריך היה למגן כדי להגן על המבצר מפני התקפה מהעורף. על הגישות למבצר ממערב ומדרום הגנה מערכת של תעלות נ”ט וגדרות תיל, המאובטחות בבונקרים מבוצרים המצויידים בתותחי נ”ט 60 מ”מ ובמקלעים. למבצר היתה רק כניסה אחת.

מפת המבצר

בפנים המבצר היתה מערכת מנהרות באורך כולל של כ-7 ק”מ, בשני מפלסים –  מפלס התיפעול והמחייה של חיל המצב של המבצר, ומפלס התיפעול של מערכות הנשק. המבצר צויד במערכות איוורור ומיזוג מתקדמות, כולל מערכת מרכזית מיוחדת שנועדה לסנן התקפות גז רעיל. הוא נועד לאכלס חיל מצב של 1200 איש, והוא צוייד באספקה שאיפשרה לו להתקיים שבועות, גנרטורים מתקדמים לאספקת חשמל עצמאית, ובית חולים שדה. באופן שוטף אוייש המבצר ע”י 2 משמרות של תותחנים ומפעילי נשק, כל אחת בת 500 איש, ועוד כ-100 אנשי מנהלה. המשמרת הלא פעילה היתה ממוקמת בכפר הסמוך וונק. בעת הפעלת כוננות היתה המשמרת הלא פעילה אמורה לתגבר את המשמרת שבמבצר.

צומת מנהרות בתוך המבצר

המבצר נועד להגן בעיקר על שלושה גשרים על תעלת אלברט מצפון למבצר, שתפיסתם היתה תנאי הכרחי להעברת כוחות ממונעים ומשוריינים למרחבי התימרון של מרכז בלגיה. למטרה זו חומש המבצר ב-16 תותחי 75 מ”מ ועוד 2 תותחי 120 מ”מ. התותחים היה מותקנים בצמדים או בשלשות בתוך עמדות תותחים מבוטנות. לשני צמדי תותחי 75 מ”מ ולצמד תותחי ה-120 מ”מ הותקנה כיפה משוריינת, מצויידת במערכת צידוד חשמלית. לכיפות של שני צמדי ה-75 גם היתה מערכת הידראולית להתכנסות אנכית של הכיפה. בצמוד לחלק מעמדות התותחים נבנו עמדות תצפית מבוטנות. לכל עמדת תותח הותקנו מערכת הזנת תחמושת משוכללת שכללה מעלית תחמושת המקשרת עם בונקר התחמושת במעבה המבצר, ומערכות לסילוק עשן מהירי ולסילוק תרמילים. בכניסה לכל עמדת תותחים היתה מערכת של דלתות פלדה ננעלות מפנים המבצר, כדי לחסום ולמנוע את המעבר אל תוך המבצר במקרה שהאויב יצליח להשתלט על העמדה. כל אחד מהתותחים היה מטווח על הגשר ועל המטרות האחרות שעליהם נועד להגן. שישה מהתותחים היו מכוונים לגשרי המז במאאסטריכט, מתוך הנחה שההולנדים לא יוכלו או לא ירצו להתגונן בפני התקפה גרמנית. בנוסף לעמדות התותחים המותקנים לירי מהבונקרים או מהכיפות המשוריינות שעל גג המבצר, היו עוד 2 עמדות תותחי 75 מ”מ חצובות בדופן המצוק של תעלת אלברט, מכוונות דפילדית כך שיוכלו לפגוע בכל כוח שינסה לצלוח את התעלה מצפון או מדרום. על גג המבצר היו שני בונקרים שבכל אחד מהם 2 מקלעים כבדים להגנה על משטח הגג. בונקרי המקלעים לא היו מוגנים בגדרות תיל ובמיקוש. בינואר 1940 הותקנו בחופזה על הגג עמדות מקלעי נ”מ, שהיו ממוגנות רק בשקי חול. מערכת הביצורים על הגג כללה גם 3 כיפות דמה.

עמדת צמד תותחי 75 מ”מ עם כיפה משוריינת מתרוממת הידראולית ומסתובבת, ולצידה בונקר תצפית

מאאסטריכט 2 – בונקר מבוטן ל-3 תותחי 75 מ”מ

עמדת מקלעים בתוך בונקר מקלעים

ההכנות הגרמניות לכיבוש המבצר

מבצע כיבוש אבן אמאל וגשרי תעלת אלברט היה פרוייקט שהיטלר פיקח עליו באופן ישיר. לצורך המבצע הוקמה כבר בנובמבר 39′ יחידה מיוחדת במסגרת הלופטוואפה, בפיקודו של האופטמן (סרן) ולטר קוך. היטלר הוא שקבע כי הכוח שיכבוש את אבן אמאל והגשרים יהיה כוח מונחת בדאונים. הסיבה לכך היתה האפשרות להגיע ליעד בהפתעה מוחלטת בכלים שקטים. כוח קוך התאמן במשך חצי שנה באימוני סער בנחיתה מדאונים, ובתרגולים על מודל בגרמניה ובביצורי גבול צ’כיים לשעבר. אימוני הכוח התנהלו בסודיות מוחלטת, ומפקדיו וחייליו היו סגורים ביחידה ללא יציאות במשך כל תקופת האימונים ועד למבצע עצמו. הדאונים שהכוח התאמן עליהם היו מסוג 230DFS, נושאי 9 לוחמים ועוד טייס, והם נגררו ע”י מטוסי יונקרס 52JU.

דאון 230DFS

לגרמנים היה מודיעין מדוייק על פריסת המתקנים בגג המבצר ועל טיב המיגון של כל אחת ממערכות הנשק. המודיעין הופק מצילומי אוויר שנערכו במשך תקופה ארוכה מאז 1938, כאשר הטיסות היומיות של לופטהנזה בקו קלן-בריסל היו סוטות לעתים “בטעות” ממסלולן.

אחד מהאלמנטים הסודיים ביותר בתכנון המבצע היה השימוש, לראשונה בשדה הקרב, בפצצות מטען חלול. פצצות המטען החלול היו כה סודיות שהן לא נחשפו לצוותים המתאמנים, ואלה תורגלו באמצעות פצצות דמה.

קוך חילק את הכוח שלו לארבעה כוחות משימה. שלושה כוחות משימה נועדו להשתלט על שלושת גשרי תעלת אלברט. הכוח הרביעי, כוח “גרניט”, שכלל 85 לוחמים ב-11 דאוני 230DFS. בפיקודו של אוברלוייטננט (סגן) גרהרד וויציג, נועד לנחות על גג אבן אמאל. התכנית היתה לנחות בהפתעה על גג המבצר, לנטרל בתוך זמן קצר את עמדות המקלעים ואת התותחים המטווחים על שלושת הגשרים, ולהיערך להגנה על הגג עד לחבירת כוחות נוספים.

תכנית ההתקפה – לכל דאון הוקצה בתכנית מקום נחיתה ויעד לתקיפה

המסך עולה  –  10 למאי 1940

ההתקפה הגרמנית הממשמשת ובאה לא נפלה על חיל המצב של אבן אמאל בהפתעה מוחלטת, אולם האתראה שהתקבלה לא תרמה לכוננות המבצר לקראת ההתקפה – נהפוך הוא. בשעה 0030 הוכרזה כוננות בגזרת לייז’. מחוץ לכניסה למבצר עמד מבנה משרדים ואספקה, ובהתאם לתרגולת שנקבעה מראש, היה צורך לפנות את תכולתו אל תוך המבצר. עם הכרזת הכוננות, הקים מפקד המבצר הבלגי רס”ן יוטראן צוותי עבודה שהורכבו מסיבה לא ברורה דווקא ממקלעני הגנת הגג, כדי לפנות את האספקה והתכולה ממבנה המנהלה אל תוך המבצר. בעמדות התותחים היו מותקנים אמצעי אתראה מיוחדים שנועדו לשלוח אתראה לכוחות המאבטחים את שלושת הגשרים ולמשמרת השנייה שנועדה לתגבר את המבצר. מסיבות שונות הופעלו אמצעי האתראה רק לקראת השעה 0330.

בשעה 0330 המריאו משדה תעופה צבאי ליד קלן 11 מטוסי ה-52JU שאליהם נקשרו 11 הדאונים נושאי כוח וויציג. קו של מדורות ותאורת זרקאורים מהקרקע סימן לכוח את דרכו. שני דאונים התנתקו תוך כדי הגרירה מהגוררים, אחד מהם דאונו של מפקד הכוח וויציג. יתר התשעה התנתקו מהגוררים כמה קילומטרים לפני גבול הולנד-גרמניה, ובשעה 0425 נחת על גג הדשא של אבן אמאל הראשון מבין תשעת הדאונים. תוך דקות נחת כל הכוח, שכלל עתה רק 71 לוחמים. את הפיקוד על הכוח נטל סמל בשם וונצל. כאמור, הכוח התוקף היה מצוייד במודיעין מדוייק ביחס לפריסת היעדים שעל הגג, ולכל כיתת דאון הוקצה מראש יעד משלה.

הדאונים לאחר הנחיתה על משטח הגג של אבן אמאל

עמדות מקלעי הנ”מ, ובונקרי המקלעים. שרוב צוותיהם עדיין היה עסוק בפינוי מבנה המנהלה, נשטפו באש מלהביורים ותתי מקלעים ונתפסו מיד. אף כדור לא נורה על הכוח הנוחת. צוותי הדאונים פשטו, כל אחד מהם, על היעד שהוקצה לו. הם הצמידו לתקרות המבוטנות ולכיפות המשוריינות את פצצות המטען החלול, ולאחר שנפער חור בתקרה או בכיפה שולשלו דרכו רימוני רסס. בחלק מהעמדות שולשלו פצצות תבערה דרך פתחי האיוורור. הכיפה המשוריינת של צמד תותחי ה-120 מ”מ התגלתה כבלתי חדירה לפצצות המטען החלול, והתותחים נוטרלו ע”י שלשול מטענים לקני התותחים.

כיפת עמדת צמד תותחי ה-120 מ”מ לאחר הקרב

בתוך כ-20 דקות נוטרלו כל התותחים בעמדות שעל הגג, למעט עמדת תותח דרומית אחת שהמשיכה להילחם. על גג המבצר החל לנחות פגזים ממשימות “אש על מוצבינו” של שלושת המבצרים שנמצאו מדרום לאבן אמאל. 1200 פגזים נורו במשך היום על המבצר. הכוח התוקף סבל אבידות, ותפס מחסה בין הריסות הכיפות המשוריינות. מהירי נפצע הסמל וונצל, אך המשיך לפקד על הכוח. הפגזת 3 המבצרים הדרומיים נמשכה במשך מספר ימים, עד לכניעתם בין ה-18 ל-22 למאי.

במקביל נחתו שלושת כוחות המשימה האחרים של כוח קוך, כל אחד ליד אחד משלושת הגשרים. הגשר הדרומי מבין השלושה – גשר קאן (Kanne) פוצץ ע”י המגינים הבלגיים. שני הגשרים האחרים נתפסו שלמים ומגיניהם נפלו בשבי.

מפקד כוח “גרניט” וויציג, רב תושיה, הצליח לארגן דאון חלופי, להירתם שוב למטוס גורר ולהמריא עם הצוות שלו לכיוון אבן אמאל. וויציג נחת על הגג ב-0630, כשקרב ההשתלטות על מערכות הנשק בגג המבצר כבר הסתיים למעשה, והחליף את סמל וונצל הפצוע.

עמדת התותח הדרומית שנשארה פעילה על גג אבן אמאל המשיכה במשך שעות להפגיז את גשר לנאי (Lanaye), שהיה גשר משני מדרום למבצר, והצליחה לפגוע ולהרוס את הגשר. עד הבוקר של ה-11.5 כבר הניחה יחידת גישור גרמנית גשר מצופים שהחליף את הגשר ההרוס, דבר שאיפשר כיתור של אבן אמאל מכל צדדיה.

במשך היום ערך כוח המצב של המבצר, שמנה כ-600 איש, כמה ניסיונות לחזור ולהשתלט על הגג. כל הניסיונות כשלו. להדיפת התקפות הנגד סייעו גם מפציצי צלילה “שטוקה”, שהגיעו לעזרת המתבצרים על הגג. ניסיונות של המשמרת השנייה וכוחות תיגבור בלגיים נוספים לחבור למבצר כבר נתקלו בכוחות גרמנים שצלחו את תעלת אלברט, וכוחות התיגבור נפלו בשבי הגרמני. הכוחות הגרמנים הקיפו את המבצר, ולמחרת, ה-11 במאי, בשעה 1130, נכנע כוח המצב שבתוך המבצר. השער לבלגיה ולצפון צרפת נפתח.

לכוח התוקף היו 6 הרוגים ו-15 פצועים. למגיני המבצר היו כ-60 הרוגים וכמה עשרות פצועים.

כך נפל המבצר הגדול והחזק באירופה, שנחשב לבלתי ניתן לכיבוש, והוחזק בידי חיל מצב בן 600 איש, בידי כוח קטן בן 71 לוחמים. למרות שהמבצר היה “המילה האחרונה” בבנין ביצורים באירופה של שנות ה-30′, גג המבצר לא היה מוגן דיו, ולא היה ערוך לסצנריו של נחיתה על הגג. זו היתה התקפת הדאונים הראשונה בהיסטוריה, שהסתייעה בחידוש המהפכני של פצצות מטען חלול. הטכנולוגיה החדשנית, יחד עם התעוזה של המתכננים הגרמנים והתושייה של הלוחמים הגרמניים, הכריעו את מבצר אבן אמאל.

ביקור במבצר

המבצר שייך עד היום לצבא הבלגי, ומופעל ע”י עמותת מתנדבים המתחזקת את המקום ומקיימת סיורים והדרכות ברחבי המבצר. ניתן לסייר במבצר בתיאום מוקדם באמצעות אתר האינטרנט   –  www.fort-eben-emael.be/en.

הכניסה היחידה למבצר היא דרך בונקר הכניסה בלוק 1 המופנה מערבה, לכיוון דרך הגישה היחידה למבצר. כמו כל שאר הבונקרים שנבנו להגנת המבצר בחגורת ההיקף שלו, הבונקר מצוייד בתותח 60 מ”מ ובכוכי ירי של מקלעים.

בלוק 1 – בונקר הכניסה – בחזית זו ניתנת להבחין בתותח 60 מ”מ (מקורי) – 2 עמדות מקלעים – ועמדת זרקאור

כ150 מ’ מימין לבונקר הכניסה, בפינה הדרום מערבית של המבצר, נמצא בונקר נוסף – בלוק 6, המצוייד אף הוא בתותחי 60 מ”מ ומקלעים, ומגן דפילדית על בונקר הכניסה והגישה אליו.

בלוק 6 – הבונקר בפינה הדרום מערבית

בכניסה למבצר מוזיאון קטן המציג את סיפור הקמתו של המבצר, ואת סיפור הקרב.  בין השאר מוצגות במוזיאון פצצות המטען החלול החדשניות שהפושטים הצמידו לבונקרים ולכיפות המשוריינות על הגג.

פצצות המטען החלול – מימין פצצת 12 ק”ג – משמאל : פצצת 50 ק”ג

מהמוזיאון שבכניסה עוברים למסדרונות האינסופיים של המבצר, שבהם היו ממוקמים (ועדיין נמצאים) המתקנים המשוכללים של המבצר – גנרטורים ענקיים ומערכות חשמל, מערכות מיזוג וסינון אוויר, מעליות התחמושת – ולצידן בונקרי התחמושת, המטבחים וחדרי האוכל. לצד אלה – חדרי לינה של חיל המצב של המבצר, שהתקן המלא שלו היה 1200 איש. חדרים צפופים יותר לחיילים, חדרים מרווחים יותר לקצינים, ולצידם מקלחות.

קטע ממסדרון הכניסה למבצר

חדר מגורים טיפוסי

ממפלס המגורים והשירותים מובילים מסדרונות רחבים של מדרגות למפלס הלחימה. במפלס זה אפשר לראות את עמדות התותחים ואת הנזק שנגרם להן מפצצות המטען החלול הגרמניות, ומהמטענים הנוספים שנזרקו לתוך חללי העמדות לאחר שהכיפות נפרצו ע”י המטענים החלולים. לא כל דלתות הפלדה שהיו אמורות לאטום את עמדות התותחים עמדו במשימה, וחלקן נפרצו בפיצוצים. למרות מערכות הסינון המשוכללות, העשן שחדר בעקבות הפיצוצים למסדרונות המבצר גרם לפניקה ותרם להתמוטטות ההתנגדות של כוח המצב.

עמדת תותח

עמדת תותח שפוצצה ורוסקה

לאחר הסיור בתוך המבצר, עולים לסיור על גג המבצר – המשטח הגדול שעליו נחת הכוח של וויציג. לצורך כך יש לצאת מהיציאה הראשית – בלוק 1 – ולטפס באחד מהשבילים המטפסים אל משטח הגג. זהו משטח ענק של כמה עשרות דונמים, שפה ושם נראות שתולות בו הכיפות המשוריינות שהגנו על התותחים, ובונקרי התותחים והמקלעים.

משטח הגג – כיפות משוריינות ובונקרים מסומנים

בגמר הסיור, נוסעים לצפות על אתר המבצר מצידו המזרחי. לצורך כך יש לצאת דרומה ולהקיף את מתחם המבצר, לחצות את גשר לניי (Lanaye) ולפנות צפונה. מכאן אפשר לצפות על קיר המצוק המזרחי של אבן אמאל, מעל תעלת אלברט, ולראות את שרידי אחת משתי עמדות התותחים שהיו חצובות בדופן התעלה – העמדה הדרומית מבין השתיים. העמדה עצמה נהרסה בעבודות הרחבת תעלת אלברט לאחר המלחמה. בתצלום ממאי 40′ נראית  סירה עם לוחמים גרמנים צולחת את תעלת אלברט כשהעמדה הצפונית פותחת עליה באש.

שרידי עמדת תותח חצובה בדופן תעלת אלברט – העמדה הדרומית

סירה גרמנית צולחת את תעלת אלברט מול ירי של עמדת התותח הצפונית – 10 למאי 1940

לסיום, אפשר גם לבקר בגשר קנה (Kanne), מצפון למתחם אבן אמאל. זהו הדרומי מבין שלושת הגשרים שעליהם הגן מבצר אמן אמאל, היחיד שהבלגים הצליחו לפוצץ ולמנוע מן הגרמנים השתלטות עליו. כיום יש במקום גשר חדש.

גשר קנה המפוצץ – מאי 1940

גשר קנה כיום

מקורות ועיון נוסף

למי שמבקש להרחיב את המידע לגבי אבן אמאל ופרשת כיבושו, מומלץ לצפות בסדרת הסרטונים בקישור :  https://www.youtube.com/watch?v=iD_rX71O78I

Ruud Schepers, The Albert Canal and Fort Eben-Emael, www.sites.google.com/site/oorloginlimburg/home-1/invasion/invasionb/ebenen .

The Fall of Fort Eben-Emael,  www.youtube.com/watch?v=iD_rX71O78I .

Robert Mueeller, Fields of War, Fifty Key Battlefields in France & Belgium, French Battlefields, Illinois USA, 2009  .