“רצועת אבטחה” בחזית מערך ההגנה – חידוש תורתי בצבא מצרים וצבא סוריה בעקבות מלחמת יום הכיפורים

תא”ל (מיל’) ד”ר דני אשר

מלקחי מלחמת יום הכיפורים הובהר כי לא די באיסוף נתונים אודות עוצמת האויב והמערכים הטכנולוגים שבידיו. גם ועדת אגרנט הציגה את הצורך לחקור ולהפיץ את תורתו הצבאית של היריב ואת הדרך שבה תיושם במלחמה הבאה. בעקבות המלצותיה הוקמה באמ”ן מחקר מחלקת תו”ל (תורת לחימה) אויב. במחלקת ההדרכה, שצומצמה בהמשך לחטיבת התורה וההדרכה באג”ם וכיום באגף המבצעים, נבנתה מחלקה נוספת, בראשות אל”ם איש חמ”ן. ייעודה המרכזי היה הטמעת תוצרי המחקר בנושאי תו”ל האויב בקרב המערך הסדיר ומערך המילואים של צה”ל.

חומר שלל רב מהמלחמה אפשר לחוקרים ולמטמיעים העמקת מחקר תורת הלחימה של צבאות ערב העיקריים, המצרי והסורי, כפי שאומצה מתוך תורת הלחימה הסובייטית והותאמה לצרכיהם. חומר זה תורגם והופץ ברובו כאגרות תו”ל אויב. רבות מהאגרות התורתיות, ובהן הדיביזיה והחטיבה המצרית בהגנה והארמייה בהגנה, עסקו בהיערכות ובדרך ניהולו של קרב ההגנה. הן שימשו בסיס לתכנון ולהערכות המצרית בחזית שממערב לתעלת סואץ בואך קהיר, ולסורים ברמת הגולן הסורית בואך דמשק, בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים.

על פי התורה ערכו שתי הארמיות המצריות 2 ו-3 את כוחותיהם לפני מלחמת יום הכיפורים בגדת התעלה המערבית בשתי רצועות הגנה. האחת ניצבה ממש על שפת התעלה והשנייה במרחבי המדבר. כוחות העתודה המטכ”ליים היו אחראיים על רצועת הגנה שלישית, שתוכננה לפרוש כוחות בפאתי השטח הבנוי של קהיר.

שלוש דיביזיות החי”ר הממוכן  הסוריות, 7, 9 ו-5, נערכו ברצועת ההגנה הראשונה, בצמוד ולאורך קו הפסקת האש, ממורדות החרמון ועד לאפיק הירמוך. דיביזיות השריון 1 ו-3 (החדשה) הופקדו על רצועת ההגנה השנייה, ממזרח לאפיק הסבראני ובמיצר הפתוח בין שטחי הבזלת של ג’בב וע’בע’ב. כוחות עתודה של פיקוד דמשק, שהוקם ממש ערב המלחמה, וכוחות שהופקדו על הגנת המשטר, תוכננו להיערך ברצועת הגנה שלישית. זו יועדה להתייצב בפאתי השטח העירוני של דמשק.

מרשם תורתי על בסיס חומר שלל: בחזית רצועת ההגנה הראשונה תיפרש רצועת האבטחה

הסכם השלום עם מצרים בשנת 1977 ופינוי כוחות צה”ל מסיני ב-1982 יצרו מגבלות וחייבו את המצרים לשנות את תורת ההערכות בהגנה ואת תוכניות הפריסה של צבאם. מאותה עת רק חלקים ממנו יכלו להיפרש בקו A  בסיני ורק משמרות ביטחון של כוחות משניים יכלו לפעול ממזרח לו עד לגבולנו הבינלאומי. לפיכך נדרשו המתכננים במצרים לחזור למקורות התורה ולמצוא בה פתרונות. גם חוקרי התו”ל באמ”ן עקבו אחר הסוגייה. הפתרון נמצא בדמות רצועת אבטחה שיועדו לה כוחות במרחבים שממזרח לקו ההגנה העיקרי.

מעקב מדוקדק אחר שביבי מידע העלה כי גם הסורים הולכים, ככל הנראה, לאמץ פרק תורתי זה. אלא שלהם לא היו מרחבים בחזיתם. ואכן, צעד אחר צעד השיגו הסורים לאחור את מערכי רצועת ההגנה הראשונה. לא רק ממזרח לחיץ בקרבת הגבול- אזור שבו נאסר עליהם לפרוס כוחות צבא –  אלא אפילו מזרחה יותר, אל עבר קו התילים ממורדות החרמון ועד לערוץ העלאן . את המרחב שננטש בנו הסורים מחדש על פי התורה כ”רצועת אבטחה”. הם אף שילבו לתוכו כוח ייעודי שמנה שתי חטיבות חי”ר ממוכן, שהוכפפו בתחילה ישירות למטכ”ל ובהמשך, כחלק מההיערכות, תחת פיקודו של גיס 1.

אגרת תו”ל אויב שיצאה לאור כבר בראשית שנות ה-80, עוד לפני היישום המצרי והסורי, תיארה את מבנה המערכים החזויים, את הפרישה האפשרית של הכוחות ברצועת האבטחה ואת המשימות הצפויות להם. על הכוחות ב”רצועת האבטחה” – גם במרחבי סיני אך ובעיקר בזו של מערכי רמת הגולן הסורית – הוטלו משימות של התרעה, השהיה ושיבוש מהלכי האויב הפורץ מערבה בסיני או מזרחה בגולן. זאת עוד לפני הגיעו למערכים העיקריים של רצועת ההגנה הראשונה.

בימים אלה עדין עסוקים הכוחות המצריים, שתוגברו בהסכמת ישראל, ברצועת האבטחה, במרדף אחר התארגנויות חתרניות של כוחות אסלאם ג’יהאדיסטיים הפועלים במזרח סיני. שתי החטיבות  הסוריות שהיו ערוכות ברצועת האבטחה במערבה של רמת הגולן הסורית, חטיבה 61 בדרום וחטיבה 90 בצפון, נשחקו במהלך מלחמת האזרחים כמעט לחלוטין במסגרת ניסיונותיהם למנוע השתלטות ארגוני המורדים על המרחב. נראה כי היערכות הצבא הסורי כיום בחזית הגולן, המגובה בנוכחות אלמנטים של החיזבאללה ואפילו כוחות אירניים אינה סופית.